בס"ד שלום רב, אני סטודנטית דתיה שלומדת באוניברסיטה חילונית. שאלתי היא בנוגע ל"חוק האברכים" שאושר בכנסת ולכל הבלגן וההמולה שנוצרה מסביבו, בעיקר מהצד של הסטודנטים. תמיד האמנתי וחשבתי שבאמת יש חלוקה בעמ"י, חלוקה ש"מעין יששכר וזבולון"- כשהאחד לומד תורה והאחד עובד ושניהם מצליחים לנהל אורח חיים נורמלי. אולם, (וייתכן ואני מאוד מושפעת מהמקום בו אני נמצאת יום יום)- האם זה הוגן ושוויוני שבחורים צעירים ילכו לכולל וילמדו תורה ויקבלו תקציבים מהמדינה על כך (והסכום לא כלכך חשוב, כי יחסית לזה שהם לא עובדים תכלס זה הרבה מאוד! וחוץ מזה הם גם רבים ב"ה...זה כסף שיכול היה ללכת לחינוך, לסל הבריאות וכדו’). האם זה ייתכן שאני כסטודנטית ואמא לילד, אקרע את עצמי בשילוב לימודים קשים, עבודות, מאמרים, ובנוסף אעמיס על עצמי בעבודות דחק בשכר מינימום?? וכנ"ל בעלי.. גם הלימודים היום עולים כסף רב (ואני לומדת באוניברסיטה שזה עוד זול יחסית למכללות), שלא לדבר על המעון של הילד, השכר דירה (המחירים עולים משנה לשנה בטירוף!) אני לא באה לבקש רחמים, אלא פשוט מציגה את המצב שלי- בחורה צעירה (21) ופשוטה שבאמת שואלת לתומה: למה שהם לא ישלבו תורה ועבודה?? למה בעלי יכול ללמוד כשהוא מגיע בערב (סחוט- יש לציין) והם יושבים ולומדים ביום וסומכים עלינו- האנשים העובדים ועל המדינה, שתבטיח להם הכנסה..?? ושוב, אני באמת לא שואלת בהתרסה או כדי להכעיס, אבל אני באמת תוהה- האם זה הוגן?? ואני לא רוצה בכלל לדבר על כמה שאותם חרדים לא, או לפחות חלקם (כן כן, גם ממקבלי הקצבאות) לא מכירים במדינה ולא מאמינים בה. הם לא משלמים מיסים, לא חולקים כבוד לאנשי הציבור שבה, ומנסים להתנער מכל מי/מה שלא קשור בעדה שלהם. אני מאוד מאוד מבינה את כעס החילונים בכלל, והסטודנטים בפרט- באמת נוצרה לחרדים תדמית של טפילים, שחיים על חשבון האזרחים האחרים, שנותנים הרבה למדינה- אם בעבודה קשה, אם במיסים, אם בצבא, אם במילואים וכו’. גם הרמב"ם, שהיה אחד מההוגים החשובים ביותר בכל הזמנים- עד כמה שזכור לי שילב תורה ועבודה (יחד עם לימוד התורה העצום שלו, היה רופא ועבד לפרנסתו). אז למה שבחורים צעירים, שיש להם ילדים לא יקחו אחריות על הילדים שלהם, משפחתם ועצמם וילכו לעבוד?? שישלבו תורה ועבודה! (על הצבא אני בכלל לא מדברת- כי פה אני נכנסת לבעיה מורכבת של כל מיני הלכות, אבל כשמדובר בעבודה- הם יכולים לבחור בעצמם מתי, איך וכמה לעבוד..) בקיצור, אשמח לשמוע דעת רב בנושא, שכן אני מבולבלת ביותר ועומדת נבוכה ו"חסרת דעה" מול חבריי המפגינים באוניברסיטה. שוב חשוב לי להדגיש כי אין לי שום זלזול בתורתינו הקדושה! אדרבא, אני דוגלת בשוויון, ב"ואהבת לרעך כמוך" (גם לחילונים אחינו) ובעיקר ב"וחי בהם"- המצוות נועדו בשביל שנחיה! כדי לחיות במדינה שלנו בכבוד- צריך לעבוד!! אשמח לשמוע דעת רב גדול ממני! תודה על המקום לפרוק את המתח הנפשי.

בכל דבר יש נקודת אמת. אולם למרות שיש נקודת אמת בדבריך אי אפשר להפוך נקודה לבלון נפוח. נכון שלהבנתנו, תפיסה שדוחה את כל הערכים אל מול ערך לימוד תורה אינו נכון. לימוד התורה אינו מקנה אפשרות להרגיש בנוח בכך שאתה מקבל ומטיל את עצמך על הציבור. במיוחד הדברים נכונים כאשר הציבור אינו מכיר בערך של לימוד התורה. במקרה זה הטלת עצמך על הציבור יש בו חילול ה'. התפיסה שמדריכה את כולם ללמוד תורה ללא עבודה גם היא אינה נראית בעיניינו. רוב רובם של האנשים צריכים לשלב תורה ודרך ארץ. אולם לדעתנו ודאי שיש מקום לקבוצה מוגבלת של אנשים מיוחדים שיש להם כוחות מיוחדים שיכולים ללמוד שנים רבות ולהתגדל בתורה. קבוצה זו היא ברכה לעם ישראל. אין ספק שאם עם ישראל משקיע במדענים הוא על אחת כמה וכמה צריך להשקיע לאין ערוך באנשי הרוח ובמוסרי התורה. בכל אופן, הדרך להביא לתיקון המצב לא יעשה מתוך הפגנות והכפשות. הציבור החרדי היה בשלב הראשון של הקמת המדינה קודם כל להיות במצב של מיגננה. היה מאד קשה להיות יהודי חרדי. העולם החילוני הוא מאד מפתה ומאיים על התמימות האמונית. במידה מסוימת גם היום יש צורך ביצירת מיגננה מפני התרבות החילונית. הציבור החרדי יצר חומות מול המדינה כצורך חינוכי. עתה לאחר שהציבור החרדי התחזק, אנו חושבים שהוא יכול בגלל הגדול והחוזק שלו להוריד חלק מן החומות. יש לו יכולת להיות שותף בעול של החזקת המדינה בין מבחינת הביטחון ובין מבחינה כלכלית. אולם השבר מאד מותנה באקלים שיווצר על ידי הציבור הכללי. האקלים העוין של הפגנות וכד' הוא בדיוק הדבר הלא נכון שבודאי לא מעודד את התהליך של ההשתלבות להיווצר. החרדים בעצמם רוצים להשתלב יותר ולהיות שותפים יותר ולשאת בעול. אולם הדרך והקצב של התהליך לא יכול להיות מוכתב מבחוץ. הדבר צריך להעשות במדורג ובסבלנות. הענין של חוק האברכים הוא להיתפס לדבר פופליסטי. הצורך בחוק נכפה על ידי בית משפט. מאז ומעולם תמכו באברכים. מה שהשתנה זה ריבוי האברכים והצורך להתמודד עם בית משפט שחושב שהכל שפיט והיא חודרת לכל מערכות החיים.