מדוע בלשון הקודש השורש למד על הטיותיו השונות נאמר הן על מצוות לימוד תורה והן על לימודים אחרים, לימודי חול, מדוע לא נקבעו בלשון הקודש שתי מילים - אחת ללימוד תורה ואחת ללימוד לימודים אחרים, וזה היה מדגיש את העליונות של התורה על פני לימודים אחרים, ואולי היו לכך עוד יתרונות?

כיונת לדעת רבי שמעון בר יוחאי שאמר שהוא היה בורא לאדם שתי פיות, פה אחד לדברי תורה ופה אחד לדברי הרשות. אולם הקב"ה ברא אותנו אחרת עם פה אחד. כנראה שדווקא בכך שיש לנו פה אחד יש אתגר גדול שאותו פה שלומד דברי תורה יגאל וירומם את הפה שמדבר דברי הרשות. כך גם לגבי נושאים אחרים. החיבור בין הקודש לחול הוא לא תמיד לרעה. ודאי שצריך הבדלה בין קודש לחול אולם לא צריך הפרדה וניתוק.