כבוד הרב שלום. אני עוסק בדיני בשר וחלב ועלו לי מספר שאלות שלא מצאתי עבורם התייחסות ברורה, או לחלופין, יש סתירה בתוך הפוסקים הספרדיים. אשמח אם הרב יענה לי עליהם. א. כאשר ’מאכל חריף’ נחתך בסכין ממין מסוים שאינו בן יומו ומקונח היטב-דעת השו"ע שהמאכל מותר באכילה ובישול עם המין השני ולא צריך ’כדי נטילה’ במקום החיתוך. לעומתו דעת הרמ"א שגם בסכין שאינו בן יומו ומקונח היטב-אסור עם המין השני עד אשר יקלף ’כדי נטילה’. האם נפסק לספרדים כדעת השו"ע? והאם זה לכתחילה-כלומר כל זמן שהסכין אינו בן יומו ושטוף טוב,בכלל לא צריך לחשוש לדין זה, ולחתוך עמו מאכלים חריפים? ב. לספרדים נ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה.לכן האם כל המושג של חזקת חלבי (במאפיות וכד’) שייך רק לאשכנזים-כלומר,כיוון שהמאכל הוא פרווה ורק בושל במטבח/כלים חלבי,לספרדים הוא ממילא מותר לכתחילה עם מאכלי בשר.ולא צריך לחשוש שלא לאכול עם המאכל המוחזק אוכל בשרי? ג. כאשר אנו מתירים לאכול מאכל מכוח נ"ט בר נ"ט (אורז שבושל בכלי בשרי נקי,בארוחה חלבית,לדוג’) האם מותר רק לאכלו באותה הארוחה,או אפילו לטבול אותו במין השני ולאכול? ד. כאשר מאכל בשרי חם,נופל לחלב קר,ומבשלו ’כדי קליפה’,הוא מותר מדין ’תתאה גבר’ לאחר הסרת כדי קליפה. איך זה מתבצע-מדובר בנוזל שאי אפשר להסיר ממנו שיכבה כלשהי?

א. לגבי אכילת מאכל חריף עם מין אחד כאשר נחתך בסכין נקייה שאינה בת יומה מן המין השני, כתב הילקוט יוסף (איסור והיתר כרך ב', מבוא, עמ' יב) כסתם השו"ע כך שבמקרה דנן אין צריך נטילה וכך כתב אף הרמ"ע מפאנו והרבה אחרונים. ואילו כף החיים (בסימן צו הערה י') מביא שאין להקל אלא בשעת הדחק (שכלל נקוט בידו שבכול פעם שהמחבר מביא סתמא להקל ולאחריו "י"א להחמיר" חשש המחבר לכתחילה. ב. לגבי מאכל שבושל בכלי ממין אחד על מנת לאוכלו עם המין השני ישנה מחלוקת ידועה בין הרב מש"ש לרב עובדיה, האם מרן המחבר הכריע בשולחן ערוך או בבדק הבית (שהן הערות על הב"י המאוחרות בזמנם מהשולחן ערוך). בשולחן ערוך נכתב שאין לבשל מאכל בכלי ממין אחד על מנת לאוכלו עם המין השני וכך פסק הרב מש"ש ואילו בבדק הבית כתב שמותר לכתחילה לבשל מאכל ממין אחד על מנת לאוכלו עם המין השני וכן פסק הרב עובדיה (ילקוט יוסף איסור והיתר חלק ג' עמ' תכ-תכה) ואף ביאר כך את לשון מרן בשולחן ערוך (מה גם שזו מחלוקת בדין דרבנן). וחשוב להעיר שיש לבדוק את הגדרת "חזקת חלבי/בשרי" במאפיות וכדו' האם היא תואמת להגדרת חז"ל שהכלי בו בושל מאכל הפרווה היה נקי ממשות. לעניין עצם האכילה עניתי בסעיף הבא. ג. לעניין עצם האכילה- לספרדים מותר לאכול חזקת חלבי/בשרי עם המין השני ואף לטבולו במין השני. ואילו לאשכנזים (שביארו בגמרא ש"דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח", הינו עם מאכל חלבי, הכוונה שהונחו חמים בקערה בשרית לאחר בישולם ולא שבושלו בכלי בשרי) מאכל פרווה שבושל בכלי ממין אחד שהיה נקי בן יומו אסור לאוכלו עם המין השני ויש אף המחמירים כשהכלי אינו בן יומו (ולכול השיטות מקלים בהפסד מרובה). ד. מכיוון שלא ניתן לקלף את החלב זה לא נצרך, וכול השאלה היא האם נצריך שישים כנגד קליפת הבשר. ונחלקו בנידון ריב"א שהצריך עם ר"י ור"ת שלא הצריכו. ופסקו השו"ע, הרמ"א והש"ך כר"י ור"ת (והרמ"א אף הוסיף שבדיעבד אף אם לא קלפו כלל את הבשר הכול מותר) ואילו הט"ז פסק כריב"א. וביאר ערה"ש את שורש מחלוקתן האם דין קליפה מדאורייתא או מדרבנן. כך שלספרדים נראה פשוט שנקל (וכף החיים העיר שאף שבבשר בחלב נקל ולא נצריך בחלב שישים כנגד קליפת הבשר בשאר איסורים בהם קיים דין קליפה נחמיר כריב"א להצריך אף בלח שישים כנגד הקליפה) ר' עידו פרץ