שלום כבוד הרב. אשמח אם תוכל להסביר לי את הפרק הנ"ל. על פניו ניראה שה’ נטש את בית ישראל (היהודים) וכרת ברית עם הנצרות (הברית החדשה). תודה מראש ירמיהו פרק לא: ל הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ לא לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם-יְהוָה׃ לב כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם-יְהוָה נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם׃ לג וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת-יְהוָה כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם נְאֻם-יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד׃

בפסוקים אלו כתובים דברים מאוד בהירים להפך מטענתם השקרית של הנצרות, והתאמצתי להבין את שאלתך ולראות מהיכן מצאת בפסוקים אלו סיוע כלשהו לטענתם אך לא הצלחתי. בפסוקים אלו נאמר שהקב"ה יכרות ברית חדשה עם עם ישראל בני האבות. הוא לא יעזוב אותם ויכרות ברית עם אנשים חדשים אלא יהיה זה אותו עם אשר הקב"ה כרת ברית עם אבותם וכעת יחזור ויכרות עם בניהם (האם הנוצרים הם בני אברהם? האם הברית הקודמת היתה עם אבותם?!). (אגב, בברית זו נאמר שהקב"ה יכתוב את בתורה על ליבנו, וכי הדת הנוצרית שומרת את מצוות התורה? מדובר כאן על "תורתי" ולא משמע שמדובר על תורה חדשה. ואמנם בתחילת הדרך הנצרות הכריזה שלא באה לשנות שום מצוה, אך במשך הזמן השתנתה טענתם - כנראה היה קשה להשיג "קליאנטים" לדת חדשה אם היא כל כך מחייבת, ואז הגיעו ההנחות...) נאמר בפסוקים אלו שה' יסלח לעוונינו כאשר יכרות עימנו ברית חדשה, והרי טענת הנוצרים היא בדיוק להפך - שבגלל עוונותינו הקב"ה לא סלח לנו ובחר במקומנו המשך אחר לעם ישראל. וכי יש יותר טוב מפסוקים אלו כדי לדחות על הסף את כל טענת הנוצרים?! ועוד אשאל, הרי פסוקים אלו נאמרו לעם ישראל, והם נאמרו כנבואת נחמה, ומה נחמה יש בכך שהקב"ה יעזוב אותנו ויבחר לו עם אחר?! מומלץ להסתכל בכל הפרק כולו ולא רק בפיסקה זו כדי שנוכל לראות את ההקשר ואת כל האמור בסמוך. אצטט פסוקים נבחרים כדוגמא: "כה אמר ה' מצא חן במדבר... הלוך להרגיעו ישראל... ואהבת עולם אהבתיך... עוד אבנך ונבנית... עוד תטעי כרמים בהרי שומרון". הנביא מנבא לעם ישראל שהקב"ה עוד יגאלם וישיבם לארץ ישראל ולהרי השומרון. בניגוד לטענת הנוצרים שהקב"ה עזב את עם ישראל, הרי מפורש כאן שעם ישראל מצא חן במדבר והקב"ה יזכור לנו אהבת נעורים (האם הנוצרים היו במדבר?!), וישיבנו אל ארץ ישראל. ומפורש שהקב"ה אוהב אותנו "אהבת עולם", אהבה נצחית שלעולם לא תיפסק ולא תתחלף. "שובי בת ישראל שובי אל ערייך אלה" - למי הכוונה שישוב? האם לאלו שאף פעם לא היו בארץ ישראל?! לסיכום, פרק זה כולו כולל הפסוקים שהבאת מציבים בצורה בולטת את שקרם של הנוצרים לעין כל, ורק צריך לקרוא אותם ולהקשיב למילים. נותר להסביר, אם כן, למה הכוונה ב"ברית החדשה" שהקב"ה יכרות עם עמו ישראל? כידוע הקשר בין עם ישראל לקב"ה מתואר בנביאים כברית נישואין, וכאשר חטאנו וגלינו מארצנו מתואר הדבר כביכול כגירושין, וממילא השבתנו לארץ ישראל וקירובנו לעבודתו נקראת כברית חדשה, ומובטח לנו בפסוקים אלו שלא יהיה זה רק חידוש הברית הקודמת אלא ברית יציבה יותר - כזאת שלא תופר עוד. אסיים בברכה, שנזכה לשוב ולהתחדש מידי יום בעבודת ה' כפי שדרשו חז"ל "שיהיו חדשים בעיניך".