"הָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעֲשְׂרוֹת, קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן וּמִמִּי שֶׁהוּא מְעַשֶׁר, אֵינוֹ נֶאֱמָן. מֵאִישׁ פְּלוֹנִי, הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. הָלַךְ לְקַח מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ לֹא מְצָאתִיו וְלָקַחְתִּי לְךְ מֵאַחֵר שֶׁהוּא נֶאֱמָן, אֵינוֹ נֶאֱמָן:" (דמאי ד,ה) "הָלַךְ לְקַח מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ לֹא מְצָאתִיו וְלָקַחְתִּי לְךְ מֵאַחֵר שֶׁהוּא נֶאֱמָן, אֵינוֹ נֶאֱמָן" והלא פשיטא הוא..!? (והרי שנינו כבר ברישא "הָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעֲשְׂרוֹת, קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן וּמִמִּי שֶׁהוּא מְעַשֶׁר, אֵינוֹ נֶאֱמן" ולמדנו שמי שלא נאמן, גם לא נאמן לומר על מישהו שהוא נאמן, וא"כ בשביל מה הסיפא?!)

שלום מסביר התוס' יו"ט: "ואין לומר דנהמניה במגו דאי בעי אמר שמצאו ולקח ממנו דאין זה מגו טוב שמתירא שימצא בדאי אם יבא אותו פלוני וישאלהו זה ששלחו". החידוש בסיפא הוא שהיתה מחשבה להאמין לאותו שליח כיון שיש לו "מיגו" (=הוכחה לנאמנות). שהרי יכל לומר למשלח אכן לקחתי מאותו אדם שאמרתי לי, ולא לומר לו את האמת שלקח ממישהו אחר. אם כן לכאורה יש להאמין לאותו שליח. המשנה מחדשת שהשליח לא נאמן כיון שהוא חושש לשקר ולומר שלקח מאותו אדם שביקש ממנו המשלח, כיון שהוא חושש שמא המשלח יפגוש את אותו אדם וישאל ויברר אם אכן השליח קנה ממנו, ואם יתברר השקר הוא ימצא שקרן ואולי יהיה לכך השלכות נוספות. זהו החידוש של הסיפא. יום טוב