אני נשואה כשנה וחצי ללא ילדים, בעלי מנסה לדבר אל ליבי בנושא אך קשה לי מאוד עם העניין, ומכמה סיבות: אנחנו גרים עם ההורים שלו (ביחידת דיור נפרדת, החולקת את אותה חצר) כך למעשה אנחנו חיים על חשבונם. שנינו יודעים מהי עמדת הוריו בנושא הבאת ילדים עכשיו, לא שאנחנו שואלים אותם בנושא אבל זה עלה פעם אחת ודיי.. הוריו לא דתיים כלל, ולכן לא ניתן לדבר איתם בשפה של אמונה, שהשם יסדר הכל וכו’.. החשש שלי הוא שהריון יהווה נטל כבד עבורם. אני עובדת בשכר של 3000 ש"ח, ורק התחלתי לעבוד עכשיו, ואוטוטו אני צריכה לעזוב כי אני מחליפה את המזכירה הקבועה (היא יצאה לחל"ד וחוזרת ב 20 לפברואר). בעלי סטודנט, ועובד יומיים בשבוע ומרוויח כ 2000 ש"ח. מעבר לזה, התחלתי טיפולי שיניים בסך 7400 ש"ח, לרבות הוצאות אחרות שלא אוכל לפרטן. בקיצור, אני יודעת שאם יהיה לנו תינוק - ההוצאות יפלו על ההורים שלו, ואני חושבת שזה לא לעניין לעשות להם את זה, לאחר שהציעו לעזור לנו לחסוך עבור בית ולגור במחיצתם. הם גם ככה משלמים חשמל ומים עבורינו, - ואם היו דתיים אני יודעת שהדבר היה פחות מסובך.. מה אנחנו אמורים לעשות? אני ממש מרגישה שזה זמן גרוע, כי בסופו של דבר אני מדברת על אנשים שלא מדברים באותה שפה שלי ושל בעלי ולכן עם כל הכבוד לשמחה של תינוק ונכד ראשון וכו’, הם יהיו אלה שיצטרכו לשלם ולשנות את כל תכניותיהם. אני לא חושבת שבגלל שזו מצווה אז אפשר לומר ש"אחרי המבול", כי ה"מבול" יפול על מישהו אחר שלא אחראי לזה ולא ראוי להפיל עלוי את הנטל. אני כן מאמינה שיש להתחשב בסביבה ואם המצב הכלכלי היה מאפשר - זו לא היתה שאלה.. אני רק רוצה לסיים במה ששמעתי מרב אחד (הייתי בשיעור שלו), הוא סיפר שהיה שבת אחת אצל קרובים הגרים בשכונה חילונית, ובשבת מאוחר בערב רכב של אחד מהאורחים הפעיל את האזעקה. הרב סיפר שהם התייעצו זמן מה על איך לכבות את האזעקה כיוון שהשעה מאוחרת והשכנים יתעצבנו, מה שיגרום לחילול השם. בסופו של דבר הם כיבו ע"י ילד קטן ובשינוי. הרב סיים ואמר שאם הם היו בשכונה דתית - אזיי אין פה שאלה האם לכבות או לא - כי ברור שלא. השכנים יבינו, כי הם גם דתיים. ובמקרה שלהם השכנים רק יוסיפו על שנאת חינם בין דתיים לחילונים, על כן יש להתחשב בזה. מאוד התרשמתי מהסיפר, ולמדתי שגם שיש ציוויום מפורשים - כמו חילול שבת, לפעמים יש מקרים שצריך ואפילו חייב להתחשב בסובבים אותנו, ע"מ למנוע עבירה גדולה יותר - כמו חילול השם. מקווה שתענו לי, תודה מראש ושבוע טוב!

יש שלשה דברים מיוחדים שלא ניתנו למלאכים והם נשארו בהשגחה הפרטית המיוחדת של הקב"ה: תחית המתים, חיה [לידה] וגשמים. שלשת הדברים קשורים לעצם היכולת של האדם להמשיך את חייו או להוסיף חיים או לדאוג לקיומם. אם כן, בנושאים אלו ניתן יותר מקום לתת לקב"ה להתערב. הדברים במיוחד נכונים לענין מפתח של חיה. אני מכיר הרבה זוגות שבשנים הראשונות לנשואיהם התעכבו עם לידת ילדים בגלל שיקולים שונים ולאחר מכן כשרצו הדברים לא באו מתי שרצו ולא איך שרצו. בקיצור, ילדים לא באים בהזמנה. המחשבה של האדם שבנושא זה הוא יכול להכתיב מתי כמה וכד' היא מחשבה ילדותית. נכון שביד האדם למנוע את השפע אולם אין בידו של האדם כשרוצה את השפע לקבוע האם יבוא השפע מתי וכיצד. לכן, דווקא בנושא ילדים אני ממליץ לראות זאת כזכות עצומה שנותן לנו הקב"ה ונותן בנו אמון שאנו ראויים להיות שותפים איתו ביצירת הדבר הכי מופלא שניתן לחשוב עליו. כל השיקולים האחרים מתגמדים אל מול הזכות להיות שותף עם הקב"ה בדבר הגדול הזה שנקרא "נעשה אדם בצלמנו כדמותינו". עד שאדם מתחתן הוא עדיין לא בשל ואין לו אפשרות להיות עסוק בכך, שהרי הקב"ה משגיח עלינו שנקיים את המצוות בצורה נורמאלית ובדרך ארץ. אולם מהרגע שאנו נשואים כל השיקולים האחרים נהיים קטנים מול האמונה בהשגחה הפרטית ובאמונה שמפתח של חיה בדווקא נמסר בידו של הקב"ה. מנסיון חיי ראיתי שלידה שבאה מתוך אמונה ומסירות מוסיפה שמחה, מביאה ברכה וכו'. ודאי זה ענין של אמונה. אני לא חושב שהדרך להפיל את החבילה שלכם על ההורים של הבעל, החבילה צריכה להיות מוטלת עליכם. אולם טוב הלב של ההורים של בעלך לא יכול למנוע ממכם את הדבר העקרי שבעבורו אתם התחתנתם. אתם נכנסים לענין הלידה בראש שבסיסית אתם תצטמצמו ותדאגו לצרכיכם. המתנות שההורים נותנים לא יכולים לקבוע לכם את כל סדרי החיים. ההרגשה שלך שאת תשלטי מה, מתי וכו' לא תמיד נכונה. אני מניח שאת רוב מה שכתבתי שמעת, ואולי לא הוספתי לך דבר.