שתי הנחות יסוד עומדות בבסיס שאלתי: א. מותר להניח במקום שאינו חם כל כך (שאינו ראוי לבישול אלא רק לחימום, כגון: ראש המיחם) תבשיל (אפילו מרק) ולהשגיח עליו שלא יגיע לחום שהיס"ב. (דעת רש"י והרמב"ם). ב. מותר לאשכנזים, כמנהג הרמ"א, להניח על הפלטה גם בזמן שבת עצמה - תבשיל, כל עוד לא התקרר לגמרי ונותרה בו חמימות (כלומר, טמפ’ מתחת ליס"ב, אך לא קר לגמרי). על סמך שתי הלכות אלו- האם מותר לקחת מרק ולהניחו על המיחם עד שיתחמם מעט ולאחר מכן להעבירו לפלטה עד שיתחמם גם מעבר לחום שהיס"ב? תודה רבה.

א. לפי רש"י והרמב"ם אכן מותר להניח לזמן מועט ולהשגיח שלא יגיע לחום של יד סולדת בו. אולם אנו לא נוהגים כך, אנו נוהגים שאם המקום מסוגל לחמם לחום של יד סולדת בו אסור להניח בו גם לזמן מועט שאינו מסוגל להגיע בו לחום של יד סולדת בו. אמנם לפי הרמב"ם אם מדובר בתבשיל שהצטנן מותר לחמם אותו שוב כיוון שלרמב"ם אין בישול אחרי בישול, ולכן יהודי תימן הנוהגים כרמב"ם יוכלו להניח על המיחם מרק מבושל קר. ב. מה שמתיר הרמ"א זה החזרה של דבר שהיה חם והצטנן, אך הוא לא מתיר נתינה לכתחילה.