א. יהודי יושב ועוסק בתורה, נניח בספר דברי הימים. על עיסוק בתורה כידוע ה’ קוצב לו שכר. והנה אותו יהודי עובר בהמשך ללמוד על תקופת החשמונאים מתוך ההסטוריה שלנו שלא נכתבה ברוח הקודש. האם מאותו רגע שהיהודי הזה עבר ללמוד הסטוריה במקום תנ"ך התבטל או ירד ערך השכר שה’ קצב לו קודם לכן? ב. עוד שאלה גבולית: יהודי משתתף בחתונה גדולה ורוקד בהתלהבות מול החתן והכלה כשהוא רחוק מאד מהם עד שבפועל החתן והכלה בעצם לא יודעים על קיומו שם. האם די בכך שהוא ב"מסגרת" כדי להחשיב אותו כמקיים מצווה? בקיצור, עד כמה החשיבה ההלכתית הפורמאלית קובעת בדברים האלה?

א. קשה לנו לקבוע כמה שכר הקב"ה נותן על כל דבר. מותר לאדם ללמוד גם חכמות אחרות שאינם תורה, אלא שכנראה על לימוד תורה יש סוג אחר של שכר. אם כוונתו של האדם לטובה להעשיר את ידיעותיו על אותה תקופה ולראות את גודל השגחת ה' באותה תקופה, כל זה מצטרף ומן הסתם מקבלים שכר, אולם איננו יכולים לדעת כמה. ב. מספיק שאתה חלק מהמסה הגדולה שמשמחת.