איך ייתכן שבני ישראל חטאו במעמד הר סיני בכך שהשתחוו לעגל הזהב לאחר שצפו בה’ נותן 10 מכות קשות על המצריים? הרי שכל אדם שיזכה לראות ניסים שכאלו ויוכח לכוחו וגדולתו של ה’ לא יפנה להשתחוות לעגל הזהב. כל אדם בן ימינו אשר היה זוכה לצפות ולחוות אפילו עשירית מהניסים שחוו בני ישראל במצריים היה מאמין דבק ולא מש מהקדוש ברוך הוא. אשמח אם תענה על שאלתי.

שלום שאלת שאלה טובה הנוגעת ליסודות האמונה. ראשית יש לזכור שכיום קשה לנו להבין את היצר לעבוד עבודה זרה. העולם הולך ונהיה רוחני ומופשט בתפיסות העולם שלו ואנו מתקשים להבין כיצד אפשר לייחס לחפצים מעץ ואבן כוחות אלוהיים כל שהם. חז"ל (סנהדרין סד) בטלו את יצר הרע של ע"ז ומאז נחלשה מאוד העבודה הזרה, לפחות בצורתה הגשמית הנמוכה. חז"ל מספרים (סנהדרין קב) שמנשה, שהיה ממלכי יהודה בזמן בית ראשון וחטא הרבה בעבודה זרה (עי' מלכים ב כא), התגלה בחלום לר' אשי וכשר' אשי שאלו מדוע עבד עבודה זרה ענה לו מנשה אם היית חי בתקופתי "היית מגבה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ, והיית רץ לשם מפני יצר עבודה זרה שהיה שולט" (עפ"י רש"י שם). לעצם השאלה, אכן יש דעות בחז"ל שעם ישראל חטא בחטא עבודה זרה. כך עולה ממדרשים שונים (פרקי דר"א מה; ע"ז נג ב) וגם דברי רש"י נראים כך (שמות לב א). אולם רבים מהמפרשים בארו שלא היה בחטא העגל עבודה זרה ממש אלא חטא חמור פחות. רבינו יהודה הלוי ב'כוזרי' (מאמר ראשון צז) מבאר שכוונת עמ"י בעשיית העגל לא היתה שהוא ישמש להם כאלוהים במקום ה', אלא כוונתם היתה שדרך העגל יעבדו את ה'. כלומר, עמ"י ציפה שמשה רבינו יוריד להם מהר סיני משהו גשמי שדרכו יתחברו לרבש"ע, כדוגמת עמוד הענן והאש שעל ידו התקרבו עמ"י לה'. והחטא היה בכך שייחסו משמעות אלוהית לדבר שהם יצרו בעצמם ללא ציווי אלוקי. הרמב"ן (שמות לב א) מבאר שאחרי שהתרגלו עמ"י להנהגתו של משה מאז שעבוד מצרים ועד מעמד הר סיני, חיפשו להם עמ"י מורה דרך אחר. [והראיה לכך היא שברגע שירד משה מההר וכבר לא היה צורך בעגל, שרף משה את העגל ופיזר את אפרו במים ואם היה זה האלוהים החדש של העם בוודאי לא היו מניחים למשה לעשות כך]. להסברים שהיה זה עבודה זרה לכל דבר - אכן השאלה קשה. אולם יתכן שזה גופא בא ללמדנו שכדי לעבוד את ה' באמת אין להסתמך על ניסים ונפלאות שרואים מאת ה' שפועלים בעיקר על הרגש ופחות על השכל, וטבען של התפעלויות והתרגשויות שהן מעוררות את האדם לזמן קצר ומתפוגגות לאחר מכן. כדי שהאדם ידבק בדרך מסויימת עליו להבין בשכלו את האמת שבה, לדבוק בה לאורך זמן במחשבותיו ובמעשיו ולא להסתמך רק על הרגש. דבר דומה מצאנו לאחר מעמד אליהו ונביאי הבעל בהר הכרמל (מלכים א יח) שלאחר שראו כל העם את מלכותו של רבש"ע ומאידך את ההבל של נביאי הבעל יצאו בקריאה: "ה' הוא האלוהים ה' הוא האלוהים", ובכל זאת לא מצאנו בכתובים שהופסקה העבודה הזרה. אדם הרואה ניסים ונפלאות יכול לאחר זמן לתרץ לעצמו בשכלו כל מיני הסברים על הניסים שראה והעיקר שניסים אלו לא יחייבו אותו לשנות את תפיסת עולמו ואת התנהגותו. [דרך אגב, ניסים גדולים ראינו בתקומת מדינת ישראל כמו במלחמת ששת הימים וכד' – לכמה מאיתנו ניסים אלו שינו את השקפת עולמם?...]