שלום, יש לי חברה מאוד טובה ומאוד מוזר לי שבמקום להרגיש שמחה כאשר היא מצליחה בחיים (מבחינה כלכלית/ לימודית...לא באופן גורף אבל קורה לעיתים קרובות) אני מרגישה בתוך תוכי שעדיף שלא הייתה מצליחה. נראה לי שזה נובע מקנאה או חסרון אצלי בתחומים הללו לא ברוו בדיוק ממה... איך עובדים על זה? אנחנו חברות ממש טובות וזה תוקע אותי מלשמוח באמת בלב שלם בלי פניות בשמחותיה, הנושא מעסיק אותי הרבה זמן ואני צריכה הכוונה ועצה ללכת בדרך ישרה ולעבוד את ה’ באמת תודה רבה!

אנו בימים שבין ראש השנה ליום כיפור. אלה ימים של חשבון נפש. יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם למקום, אך על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. לשאלתך, אכן נראה לי שהגדרת נכון. הצלחת חברתך מעוררת בך קנאה. וכדי להתגבר על מדת הקנאה צריך להעמיק מאד את האמונה שהקב"ה נותן לכל אדם בדיוק מה שטוב לו. ועל זה אנו מברכים בכל בוקר שעשה לי כל צרכי. כלומר, הקב"ה נותן את כל צרכיו של אדם. ומה שאינו נותן לו זה לטובתו, וטוב שלא נתן. כי לכל אדם יש תפקיד מיוחד לו. ובהתאם לזה הוא מקבל את מה שדרוש למילוי תפקידו. ואם חברתך מצליחה יותר ממך, כי לה יש תפקיד אחר. וכל אדם צריך להיות שמח בחלקו ובתפקידו כי הקב"ה בחר בו למלא תפקיד שאף אדם אחר לא יכול למלא אותו רק הוא בלבד. ואין להשוות ולומר זה תפקיד יותר חשוב וזה פחות חשוב. כי הקב"ה רוצה את רצון הלב ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. וגם אם החברות תתעמק באופן כזה שאת תקיימי את מצות ואהבת לרעך כמוך. כלומר, כמו שאתה שמח בהצלחת כך תשמח בהצלחת חברך. כלומר, החברות תיהיה לא מתוך האהבה העצמית כי טוב לך איתה, כי אז את אוהבת את עצמך לא את חברתך, אלא חברות של אהבת אמת, אהבת החברה, אזי תסור הקנאה ותחת זה תבוא השמחה בהצלחתה של חברתך. לא קל לקנות את המדות הטובות האלו את האמונה השלמה ואת האהבה האמיתית אך אם קונים אותן נעשים מאושרים ושמחים תמיד.