האם מותר לאב שלא למחות בבנו ובתו שהינם בר הכרה אך לא הגיעו לחינוך כאשר הם מחללים שבת באיסורי דרבנן? הרמב"ם והש"ע כתבו שאם האב אינו מפריש את בנו אין ממחין בידו. אמנם, הט"ז ועוד אחרונים למדו שיש מכל מקום חובה על האב להפרישם, מדין חינוך, שהרי האב חייב לחנך את בנו למצוות גם דרבנן, כגון תפילה. המשנה ברורה מוסיף על כך שבענינים של לא תעשה, יש חובה לחנך כבר מגיל שלוש, שהילד בר הכרה, וזהו הגיל לחינוך. האם יש חולקים על הגדרה זו, שכן מדברי הרמב"ם ואפילו מהט"ז ומג"א משמע שכל זה מדין חינוך, ומה התועלת לחנך ילד למוקצה ואיסורי דרבנן, כאשר הוא בכלל לא מבין מהי שבת?

אם הם לא הגיעו לגיל חינוך לא צריך למחות, אבל אסור להכשיל אותם ממש. כל עוד הילד לא מבין, אין מה לחנך אותו.