לרב ניר אביב שלום. בענין של "זה נהנה וזה לא חסר". האם מותר לאשה להנות מצפייה בסרט חרדי לנשים שנילקח בגניבה מהמפיקים והושם באינטרנט להורדה בחינם ולבקש מהמפיקים שישולם להם על זכות ההנאה מהצפייה בסרט שהורד, אם מפיקי הסרט אמרו לי שהם מקפידים ולא מוחלים לכל מי שצופה בסרט ושהסרט לא נועד לצפייה אישית אלא רק לצפייה במקומות המתפרסמים על ידם, כאשר סרט זה או סרטים אחרים שהופקו עבור נשים בלבד, שהורידו נשים רבות אשר בתום ליבן חשבו שמשום שזהו כביכול אתר "דתי" ומשום שראו שכתוב "סרט לנשים בלבד" חשבו שמותר להוריד סרטים אלה ולצפות בהם. אם כן, האם עוון גזל בידם ואם כן האם צריך ליידע אותם כדי שיעשו על כך תשובה או שכאן שייך דין של "מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" והאם יש בידם עוון גזל אם הם יודעים שאסור לצפות בסרטים אלה וצופים בהם רק משום שניתן לצפות בהם בחינם, אך אם היו הסרטים האלה מופצים רק בדיסק לצפייה הכרוך בתשלום לא היו קונים דיסקים אלה !? את התשובה של כבודו אני מבקש להפיץ בלי נדר היכן שאוכל כדי לעזור למנוע מאחרים להיכשל בעוון גזל. תודה רבה וישר כוחכם.

ליוצרי הסרט יש זכויות יוצרים על הסרט שלהם, ולכן אין לקחת ללא רשותם. לשיטות הסוברות שעל יצירה רוחנית יש בעלות ממונית גמורה יש כאן עניין של גזל וודאי שלא ניתן להוריד את הסרט ללא רשות הבעלים ולשלם אחר כך כאשר הבעלים אומרים שאינם מרשים באופן זה, שהרי אסור לגזול על מנת לשלם. זה נהנה וזה לא חסר שההלכה שמותר הוא רק בהתקיים שני תנאים: א. באמת הבעלים לא חסר. ב. הבעלים לא אסר מלכתחילה להשתמש, אלא רק נודע בדיעבד לאחר השימוש שהוא מקפיד. במקרה שלנו בוודאי ששני התנאים אינם מתקיימים, שהרי ידוע מראש שהבעלים אוסר ולכן אין להתיר אף מטעם זה. אף לשיטות האחרות שאין בעלות על יצירה רוחנית ישנו איסור מצד נהנה מיגיעו של חברו או מצד יורד לאומנותו של חברו או מצד ואהבת לרעך כמוך ומה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, ולכן אסור לכתחילה לעשות דבר כזה. כדאי להודיע ברבים את האיסור שיש בדבר על מנת שיזהרו להבא, ומי שעבר והעתיק או צפה ללא רשות: אם לא קשה לו מבחינה כלכלית ראוי שישלם על ההנאה שלו ליוצר הסרט (אם היוצר הוא יהודי), ואם הוא בטוח שבכל מקרה לא היה קונה או משתמש אם היה כרוך בתשלום, ניתן בדיעבד לסמוך על השיטות המקילות, אך בכל מקרה יעשה תשובה ויקבל על עצמו לא לעשות כן להבא. אין כאן גם ענין של "מוטב יהיו שוגגין ולא יהיו מזידין" מג' סיבות: א. בדברים שבין אדם לחברו לא אמרינן את הכלל מוטב יהיו שוגגין, אלא רק בדברים שבין אדם למקום. (עיין שו"ת דברי יציב ליקוטים והשמטות סימן קיג). ב. כלל זה נאמר דוקא אם יודע בוודאות שלא ישמע, אך כל זמן שמסופק מצוה להוכיח (תוס' שבת נה. ד"ה ואע"ג). ג. רוב הפוס' סוברים שבמצוות דאורייתא לא שייך הכלל הזה אלא חייב להוכיח (וכן פסקו השו"ע ורמ"א או"ח תרח,ב), ובנידון שלנו ישנן דעות הסוברות שיש בעלות ממונית על יצירה רוחנית ובהן דעה שיש כאן גזל דאורייתא ממש. ואף שיש כאן מחלוקת האם האיסור הוא מדאורייתא כפי שיטה זו או שהאיסור רק מדרבנן כפי שאר השיטות, מכל מקום ספק איסור תורה יש כאן וספיקא דאורייתא לחומרא. (ועיין שו"ת פאר אהרון סימן ו' שהדבר תלוי במח' הרמב"ם והר"ן האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן). כאשר ישנם כאלו שישמעו וכאלה שלא ישמעו, אין מתחשבים באלו שלא ישמעו, וכך כתב שו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ב סימן לו): "וכן נראה פשוט שאם יש שם גם מי שיקבלו צריך לומר להם שאסור אף שידוע שאיזה מהם לא יקבלו ויהיו מזידין, דבשביל קלקול אלו שיעברו במזיד ויענשו כמזיד אין לקלקל לאלו שיקבלו שהרי כשלא יודיעום יעברו בשוגג שהוא ג"כ איסור וקלקול". וה' יברך וייטיב לכל הנזהר בעוון הגזל. בהצלחה. הרב ניר אביב