הרב יש לי המון שאלות בנושא תכלית לימוד התורה ועוד, למה השם נתן לנו תורה? כדי שיהיה לנו שכר בעוה’’ב ? אבל כתוב בתורה שאסור ללמוד ע’’מ לקבל פרס, אז לשם מה צריך ללמוד ? בשביל הקב’’ה ? אבל הוא לא צריך את המצוות לא חסר לו אבל . זה הכל בשבילנו. הוא רוצה שבעזרת התורה נשיג יראה ממנו ? אם זו המטרה, אהבת השם,יראת שמיים, מה גם עניינה ? שהקב’’ה רוצה שאדם יהיה מואר שיחוש קרוב ? אבל בין אם אדם לא חש כך או כן חש כך, הוא קרוב להשם יתברך. והעניין להתכלל בקב’’ה ולהיות חלק ממנו, הוא קצת סותר את מה שאנחנו מאמינים בו, הרי כתוב ש’לית לה אתר פנוי מינה’ - הקב’’ה נמצא בכל מקום, אין מקום פנוי ממנו יתברך, מלוא כל הארץ כבודו, העולם, היקום, כל המציאות נמצאת בתוך הקב’’ה, אז אנחנו כבר כלולים בתוכו, אנחנו כבר חלק ממנו, שאדם אומר אני רוצה להתקרב אל בורא עולם ? למה בדיוק הוא מתכוון, לתחושה ? אז הכל בנוי על תחושות פה ? הרי אנחנו מאמינים שאין עוד מלבדו, והאמת הזאת תברר לעתיד לבוא ’’ה’ אחד’’ הוא אחד ואין כלום מחוץ לו. זה שאלה שצריכה להישאל ! ועוד שאלה, מה כל כך הנהירה והשאיפה לסיים כל חלקי התורה ולהעמיק בה ולשאוב עוד חוכמה וכל הפלפולים האינסופיים האם אדם משיג יראה מכך? (לא מדבר ברובד ההלכתי) האם זה באמת מה שנדרש מן האדם פלפולים שלא נדרשנו בהם כלל, או בסך הכל לקיים את מה שנצטווינו בבחינת עיקר הדין ומהדר יבושם לו. למה איננו שוקדים על עבודת הלב יותר, היראה, האהבה ? במציאות מוכח שיש אנשים שבקיאים בכל מכמוני התורה ישר והפוך ומפולפלים אך אין להם קשר עם בורא עולם, יכול להיות שאנחנו מפספסים משהו ? מה השם באמת רוצה מאיתנו ? הרי לא צריך מאיתנו כלום. גם אם לא היית כאן, מחילה מכבודך, הבריאה היתה מתנהלת באופן משולם בתכלית הדקדוק, בורא עולם לא צריך אף אחד מאיתנו, כדי לנהל את העולם, אז הוא ברא אותנו כדי להיות מקבלי הטבה כי מדרך הטוב להטיב, נכון.. זה הכל בשבילנו אבל באמת השם רוצה שנהיה יותר חכמים, שנהיה חריפים, זה התכלית שנהיה חכמים ? הרמב’’ן כותב שאם אדם אינו מגיע לידיעה שבה הוא מכיר במלכות השם יתברך, מודה לו, מאמין בו ובהשגחה האלוקית, מקבל באהבה, גם אם הוא עילוי בתורה - עבודתו אינה אלא כלום. אין אדם שהוא באמצע, או שתשוקת נפשו היא ברצונו לקבל או ברצונו לתת (קונטרס החסד, מכתב מאליהו) - אם בן אדם כל שאיפתו רק לקבל מהקב"ה אפילו דברים קדושים כמו רוצה להיות כמה שיותר למדן, כמה שיותר טהור, כמה שיותר קדוש - התורה שלו היא סם המוות. בבחינת הסם המוות. זה סוג של מילוי בטן החיפוש אחר ריגושים, הארות, אהבת התורה דרך החוכמה שלי. ושוב אני שואל, מה השם רוצה ? למה הוא ברא אותי ? אני מבין את רצונותיו - ללמוד, להתקרב, הכל טוב ויפה - אבל מזה להתקרב אל הבורא, שוב זה חוזר אל השאלות שלי. תשובות והסברים פשטניים רק יעוררו בי ספקות ותהיות חדשות, אשמח להסבר עמוק ושורשי לזה. תודה. השם יברכך!

שלום רב: נראה לי שאתה בחור מעמיק ולא אוכל בתשובה כאן לתת לך עוד עומק. לעומק נוסף תוכל להגיע מתוך לימוד רצוף ותמידי בעניני אמונה. נראה שעדיין התפיסה שלך כלפי הקב"ה היא תפיסה שמפרידה בין הבורא לבינך. יש לך ציורים שכביכול הקב"ה הוא אישיות שיש לה רצונות וחלק מן הרצונות נוגעים למה שקורה איתנו. ודאי שיש מושג של רצון אלוקי אולם הרצון האלוקי כלל לא דומה לרצון האנושי. לא מדובר על קביעת יעדים וכד'. הקב"ה הוא מקור כל החיים. כמקור החיים הקב"ה הופיע והתגלה בעולמות שברא. הקב"ה משפיע שפע של חיים לכל העולמות. העולם שלנו מיוחד שהקב"ה יצר בו את האדם. האדם הוא יצירה מיוחדת שמכוחה ניתן לזכות בשפע ובברכה במידה מרובה וגדולה משאר העולמות. האדם יכול להתדמות לקב"ה ועל ידי הדמיון לקב"ה זוכים לשפע של חיים. האדם נדבק במידות הטובות של קב"ה וכך הוא מגביר את שפע החיים שזורמים בו ודרכו. היעוד שלנו להוסיף חיים לנו ולכל הבאים בכנפינו. התורה היא הדיבור האלוקי . בדיבור האלוקי יש שפע של חיות שאנו זוכים לה ככל שאנו לומדים יותר. יש סוגים שונים של חיות וכל חלק בתורה טומן בתוכו סוג אחר של חיות. בגלל השקיעות שלנו בחומר אנו לא יכולים להיות מודעים לכל החיות שקולטת הנשמה. אצל רובנו רק לעתיד לבוא כשהצד החומרי שבנו נעלם או נחלש אנו מבינים ומרגישים את העושר והתוספת בחיות שיש מכל לימוד מכל מצווה מכל מעשה טוב מכל מאור פנים. כל טוב