שלום רב! אני לומד בישיבה גבוהה שיעור ב’. לכאו’ תמיד שומעים על הערך והחשיבות של הלימוד תורה ומשום כך יש ללמוד תורה בשקידה עצומה מתוך עמל ויגיעה רב כדי "לחדודי שמעתתא" בכוונה שנצליח "לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא". מאידך גיסא שמעתי לאחרונה על תופעה שיש לבני ישיבה אברכים וכד’ על כל מיני בעיות פסיכולוגיות או כאבי ראש תמידיים שלכאו’ נבעו עקב לימוד מרובה. וא"כ לכאו’ המסקנה היוצאת מכאן היא ח"ו להיזהר מ"השקידה והעמל בתורה"?! היתכן?! נראה שלא..אשמח לקבל הסבר (נ.ב אני משתדל לשקוד ולהבין ומתוך כך יש לי מידי פעם כאבי ראש אבל הם ניסבלים ואני ממשיך ללמוד איתם וגם זה נראה נורמלי שכשהמח מתאמץ זה מלווה בקצת כאב ראש ..האם לטווח ארוך זה משפיע על בריאות הגוף?הנפש?או שזה נורמטיבי)

דרכים רבות ללימוד והתמדה בתורה. יש שמתאים להם לימוד מושקע ללא שמירה על סדרי חייים במשך היום. ויש שמתאים להם לישון בזמן לאכול בזמן ללמוד בזמן. כל אחד צריך להתאים את צורת הלימוד כפי טבע נפשו. כשאדם נאמן למה שמתאים לנפשו זה מונע כאבי ראש. כל טוב.