חברה של אשתי ביקשה פרטים על בחור שמתגורר בשכנותינו, שעבר משבר נפשי והתאשפז. אשתי אמרה שעדיף לדבר איתי כי אני מכיר את הבחור יותר טוב, באותו הזמן, למזלי, לא הייתי בבית והייתה לי שהות להתייעץ עם מורה הוראה. שמעתי בשם הרב שהבחור יותר טוב שיסתיר את העובדה שהוא התאשפז, אך מישהו אחר שמבקשים ממנו מידע בעניין, צריך לומר לבחורה מיד שהבחור התאשפז. לא היה לי לב לומר לבחורה שהבחור התאשפז. ביקשתי מהבחורה שתספר על עצמה. אח"כ ביקשתי ממנה שתגיד איזה בחור היא מחפשת, ובסוף אמרתי לה שנראה לי שזה לא מתאים וסיימתי את השיחה מבלי לחשוף דבר על הבחור. תהיתי האם עשיתי טוב, ורציתי לשאול האמנם, ואם לא אז מה צריך לעשות במצב כזה. חיפשתי תשובות מהאתר וראיתי (תשובה לשאלה 51780) שהרב אמר שמותר למישהו שרצה להכיר מישהו לבחורה שעברה משבר נפשי, שהרב התיר להסתיר את העובדה מהבחור. עוד ראיתי בתשובה לשאלה 67612, שבחור שעבר אישפוז פסיכיאטרי והגדיר את מצבו כטוב, שאל בין היתר האם ניתן להוציא ממון ממישהו שהזיק לו בשידוך, והרב ענה שמי שהזיק לו ייתן את הדין, אך לא ניתן להוציא ממון. כדאי לציין שמצבו של הבחור אינו כל כך טוב. לפני האשפוז הוא עבר בעבודה מסודרת והרוויח טוב, אבל לאחר האישפוז הוא התחיל לקבל כספים מהביטוח והוא אינו עובד ואינו עוסק ביישובו של עולם מפני שהוא מעדיף לקבל כסף מהביטוח, ולדעתי, הוא גורם בכך נזק לעצמו. אילו מצבו היה טוב יותר (כמו הבחור משאלה 67612), הייתי נוטה להמליץ עליו ולא לספר שהוא עבר משבר, אם היה מותר לי לעשות את זה.

אני הטלתי את חובת ההודעה על הבחור. אולם במקרה שלך, שהוא חמור במיוחד, נראה לי שיש צורך לספר באופן כללי לבחורה לפני הפגישה.