בהמשך לפרשנות, אני קצת מבולבלת, מהי אם כן גישת הפרשנים לצרוף "אהיה אשר אהיה"? שם? הבטחה? מידת הנהגה? עיינתי בפרשנים רס"ג, רש"י, רשב"ם, ראב"ע, רמב"ן, רמב"ם- מורה נבוכים וראב"ם. וחייבת לומר שדי התבלבלתי. אני כל כך מודה על העזרה.

שלום אביא בקצרה את דברי הפרשנים שציינת בשאלתך: רש"י - הבטחה. רס"ג - שם המורה על קדמותו של הקב"ה ועל כך שהוא מחוייב במציאות. רשב"ם - אין סוף למציאות ה'. אני שהייתי אני עכשיו ואני אהיה לעתיד. ראב"ע - אהי-ה (הראשון הוא שם) שפירושו אשר אהי-ה. הקב"ה נקרא אהי-ה כיון שהוא קיים לעד ויכול לקיים את הבטחותיו. רמב"ן - אני אהיה איתם בכל מצב ובכל צרה אין להם צורך בידיעת שמי. רמב"ם במורה נבוכים - "הווה אשר הוא הווה" מציאות הקב"ה מחוייבת, דןןקא שם זה הוזכר לבני ישראל, שכן משה רצה להוכיח לבני ישראל את מציאות ה' באותות ובהוכחות. יום טוב