שלום לרב! תודה רבה על התשובה הקודמת. במשך 3 חודשים התחלתי לעבוד על הדברים האלה וגיליתי שזה בהחלט מה שהיה חסר לי. חברות אמת, שלוות נפש, לחוות דברים יותר לעומק. ממש תודה רבה. שאלתי הבאה גם עוסקת ביסודות האמונה, אבל שאלה יותר אינטלקטואלית- הרב זצ"ל באורות ישראל פרק ב’ וג’מזכיר בלי הרף את זה שכל יחיד בכנסת ישראל מקבל את כוחו וחיות הקודש שלו דרך כנסת ישראל. בפרק א’ פסקה ג’ הרב כותב שאדם צריך להדבק לנשמות ישראל שבכל הדורות. השאלה היא מה זה אומר למעשה. אם אדם מרגיש שכשהוא לומד תורה ומקיים מצוות זה אמיתי ונכון, והוא מרגיש שה’ צופה עליו ושומר עליו, אבל לא דרך כנסת ישראל, אז זה דמיונות? אפשר לבסס על כזה דבר את האמונה? ואם לא, אז מה זה אומר דרך כנסת ישראל?אדם צריך להתמלא מזה שהוא נצר לאומה אדירה ששינתה את פני ההיסטוריה ורוצה להצטרף למגמה הזו וזה מה שממלא אותו- על זה כן אפשר לבסס את האמונה? שאלה שניה- הרב זצ"ל באגרות כותב (כך אמר לי מישהו, לא מצאתי את זה) שלא אכפת לו אם יציאת מצרים הייתה באמת או לא, העיקר שככה האומה קיבלה. איך אפשר להבין את זה? אם יציאת מצרים ומעמד הר סיני לא היו אז מי אמר שאנחנו צודקים?

שלום רב: המשמעות של עבודת ה' שבאה מתוך חיבור לכנסת ישראל טומנת בתוכה תובנה עמוקה לא רק בנוגע לאומה אלא גם בנוגע לאור האלוקי. זה ממש דמיון לחשוב שהאור האלוקי מתגלה בצורה אישית. האור האלוקי הינו כל כך אחדותי וכל כך כללי שמרוב גדולתו של האור האלוקי אינו יכול להופיע רק דרך היחיד. היחיד הינו כל כך מוגבל כל כך מגלה רק זוית אחת של האור שהצימצום הזה אינו יכול להיות המקור לאור האלוקי. האור האלוקי במהותו מתגלה בנשמה הכללית שלנו בנשמה של כנסת ישראל. כל אחד מאיתנו הוא קודם כל שייך לאור כללי. ההרגשות האישיות שלנו הם נטף מהאור הכללי.אין לנו להגשים ולצמצם את האור האלוקי. מבחינה זו הדרך היחידה שלא ליפול בצמצום זה התובנה שהאור האלוקי הופיעה בנשמה הכללית של כנסת ישראל. בנוגע לשאלתך השניה לא ידוע לי היכן כתב הרב באגרותיו על כך. אולם חברי הרב עמית קולא [רב הקיבוץ עלומים] כתב ספר שזהו הנושא העיקרי שלו. עד כמה שידוע לי שם הספר "היה או לא היה". כל טוב