הרב שלום. התעוררה אצלי שאלה עקרונית בדרכי בעבודת ה’ : איזה הוא העיקרון הגדול יותר?: 1)תיקון עולם במלכות שד-י. 2)תיקון עצמי, הנפש. כמאמר הרמח"ל : "שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה’ ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד): העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (עירובין כב א): היום לעשותם ומחר לקבל שכרם." העקרונות בד"כ לא מתנגשים אבל כשהם כן, מה קודם? אביא דוגמא: אני מתנדב בתנועת "כנפיים של קרמבו"- תנועת נוער לילדים עם צרכים מיוחדים. אם כן הבעיה היא בחברה המעורבת: גם בנים ובנות ביחד, וגם עם אנשים לא שומרי מצוות.. דוגמא שנייה היא: יישוב הארץ כנגד ת"ת. האם אנו לומדים ע"מ לעשות בעולם הזה ולתקן? או כדי לתקן את נפשנו? הרב יכול גם להפנות אותי למקום שבו מדברים על זה אם הנושא כבד מדי לאינטרנט.. בתודה מראש, דוד.

שלום רב: סדר הדברים היא ראשית אדם יהיה צדיק. צדיק הכוונה היא לעשות את המעשים הראויים מבחינת עצמך ולהמנע מעבירות. על גבי המדרגה של צידקות ניתן להתרומם למדרגה גבוהה יותר שהיא חסידות. חסידות כבר האדם לא עוסק רק בתיקון עצמו אלא הוא עושה לפנים משורת הדין הוא יוצא מגדרו ומתיקונו האישי ועוסק בתיקון עולמו של הקב"ה. אם כן הסדר הוא קודם כל תעשה מה שאתה חייב. על גבי זה ניתן גם לעבור ולתקן מעבר לתיקון האישי . כשאתה לעשות חסד בעמותה אין לך היתר לעשות עבירות בדרך. קודם כל תקיים את המחויביות שלך. על גבי זה תוסיף חסד. במקרים שבו ההתנדבות והעיסוק במצווה אינו גורם לך להקל ראש עם בנות וכל מעשיך הם ענינים כדי לתרום ואין אתה נפגע אישית ברמת הצניעות שלך אזי אין כאן עבירה שאתה עושה ולכן אתה יכול לתרום גם אם יש שם בנות. גם בנושא ארץ ישראל ולימוד תורה שני הדברים האלו צריכים להתקיים בידנו וכמו שבנוגע לשאר המצוות אין אדם נפטר ממצוות בגלל לימודו שהרי כל לימודו הוא לימוד שנועד להביא לידי מעשה כך גם בנוגע למצוות ישוב הארץ. אולם אם מדובר על מצווה שאין לה גבולות ויכול את הלהקדיש את כל ימיך בעבורה כאן יש לומר שראשית אתה מצווה ללמוד תורה ורק בחלק מועט מהזמן שלך תתעסק במצווה שאין לה הגדרה מדויקת. בברכה רבה