מאז יום השואה האחרון אני מתקשה מאד בתפילתי. עולים לי ספקות רבים. בעיקר הקושי שלי הוא בעניין "שומע תפילה". אני כ"כ רוצה להאמין שאלוקים מקשיב לתפילתי, שהוא אל חנון ורחום כ"כ, אבל- אני כועס. אני מבולבל. אני לא מבין איך זה ש6 מיליון נטבחו, נשחטו בסבל רב. ואלו שנותרו בחיים מרגישים אשמה שהם ניצלו מכל משפחתם. זה נקרא השגחה פרטית? שמעתי איזה ניצול שואה אומר שהוא לא מסוגל לשמוע שבמשפט אחד אומרים אלוקים וגם רחמים. לי טוב בחיים. יש לי ממש שפע, בריאות, הורים.... תודה לאל. אבל איך אני יכול כל הזמן להתהלל באלוקיי, לברבר כל הזמן בעוד שבעבר השני של כדור הארץ ילדים גוועים ברעב. אנחנו כל הזמן מדברים על עם סגולה. זה עם סגולה? זה? עם כל השחיתויות וההטרדות המיניות והתעללויות והרצח? נכון, לא היינו עולים ארצה בלי השואה, אבל לאלוקים שחכמתו אינסופית לא היה רעיון טוב מאשר הדבר האיום הזה? ומה? אח"כ אני יאמר הלל ואנסה לחלץ מפי שיר הלל. האם באמת באוהלי צדיקים קול רנה וישועה? וכי באמת חסד יסובב את הצדיק. איום ונורא. אני מבין שאין תשובות. אבל... קשה לי להתפלל. . .

גם אני לא מבין וגם לי כואב מאוד, אבל אני יודע שתשובה אמיתית יש רק לד', ולכן כשכואב אני מבקש ממנו עזרה. אין שום ספק שד' רחום וחנון ולא הוא הרג אותנו אלא הנאצים הרעים ימ"ש. אין להאשים אותו במה שעשו לנו אנשים רעים, אבל יש לנו לשאול את עצמנו במה חטאנו עד כדי כך שד' לא הציל אותנו מיד הרעים. ואולי זה היה מחטא כל הדורות ביחד שהצטבר למאזן איום שלפני הגאולה היה צריך להיפרע (כך כותב אור החיים הקדוש בפרשת בהר). אין שום ספק שכל מי שנהרג נמצא בגן עדן מלא ברכה וטוב ורק מצטער על צער קרוביו אבל לא על צער עצמו, כי בזכות קורבנו זכה וזיכה את כל עם ישראל. וכשיבוא הזמן והמתים יחיו, יהיו הרוגי השואה מאירים כאור החמה. וזכותם תגן על כל ישראל שלא יסבלו עוד מהגויים.