לכבוד הרב דב ליאור שליט"א רבה של עיר האבות שלומות ואור אנו עוסקים בגדרי שמיעת נגינה אחר החורבן (כל השנה) ובמסגרת זו אני מלקט התייחסויות של גדולי דורנו לשאלה זו. ולכן ברצוני לשאול האם מותרת שמיעת נגינה ישירות מכלי נגינה (של שירים שמחים ותוססים; ללא מילים או בעלי תכנים נייטרליים: לא שירי קודש, אך גם לא שירי פריצות ח"ו) וכן האם אפשר לארגן הרקדה במוצאי שבתות ובכלל? אין מדובר על מוזיקת רקע או שירים נוגים/רגילים אלא על חבר’ה שמתכנסים רוקדים ומנגנים שירים שמחים ותוססים לשם הכיף. גם אין מדובר על שירה לצורך מצוה שהותרה בתוס’ בגיטין וברמ"א, שהרי זה לא חוה"מ ובוודאי שלא חתונה. דומה שזו בדיוק המציאות שאסרו הרמב"ם והשו"ע, אך מנהג ישראל חזק מאד להתיר. האם במקום התנגשות חזיתית בין המנהג לבין השו"ע ניתן לפסוק כשיטות ראשונים שלא הובאו בשו"ע? (רש"י ותוס’ שהאיסור רק בבית המשתה או הערוך והריטב"א שנאסרו רק שירי פריצות). עוד יש להאיר, שהרמ"א התיר שמיעת נגינה לאלו שאינם רגילים לשמוע (ועל דבריו נשענו הציץ אליעזר [טו לג] והעשה לך רב שהתירו), אך דומני שכיום רוב ככל האנשים מורגלים בשמיעת מוזיקה בכל עת וההיתר כבר אינו רלוונטי. תודה רבה רבה. אי"ה אפרסם את תשובת הרב בין הלומדים בישיבה. יהי רצון שנזכה לראות בבנין בית ד’ בראש ההרים בב"א, שלומי שטינמץ ישיבת ההסדר ירוחם.

לגבי כלי נגינה, לפי הספרדים יש יותר להחמיר. הרמ"א בהלכות תענית מקל בזה ואומר שהאיסור לשמוע הוא רק לשרים ואנשים חשובים שקמים בבוקר עם ליווי מוזיקלי או בבתי מרזח וכדו'. רוב ישראל, גם הספרדים, מקלים כמו הרמ"א, אך כמובן לא סתאם שירים שמהממים את החושים ומרדימים את האדם. אלא שירים שנותנים תועלת, שירי קודש שמרוממים את האדם, שירי ערגה נפשית לדבקות באלוקים, או שירי ארצינו הקדושה. לארגן הרקדות, אם זה לא לצורך מצווה, זה לא ראוי. אחרת זה מה שנקרא תרבות הפנאי והבידור. זה לא תואם אנשים שומרי תורה ומצוות. שמיעת מוזיקה ברדיו זו פחות בעייה. אם נהגו כשיטות שלא הובאו בשו"ע, ניתן לפסוק כשיטתם.