(*חשוב לי מאוד שהשאלה תגיע לרב דב ליאור, כי אני משתדלת ללכת לפי פסקיו) שלום כבוד הרב! רצית לשאול כמה שאלות: א. האם מותר לי לברך כשידי אינן נקיות? נניח באוטובוס ואין לי דרך לשטוף ידיים. ומה אם יש דרך לשתוף ידיים אבל זה טורח גדול או לא נעים (נניח בכיתה באמצע שיעור ולא נעים לצאת..). ובכלל האם זה כ"כ חשוב? (כי לפעמים ידי מתלכלכות כל רגע, וזה אומר כל רגע ללכת לשתוף אותן מחדש וזה קצת לא נעים). ב. מה ההגדרה של ידיים שאינן נקיות? פעם אמרו לי שרק אם נגעתי בסוליה של הנעל, אבל אם נגעתי פשוט ברגל? ג. מה לעשות אם לצערי איני זוכרת אם ברכתי על משהו? לברך שוב? ומה אם זה בברכות השחר? ברכות התורה? (הבנתי שממש יש בעיה לשמוע אח"כ דברי תורה אם לא ברכתי. ואם זה פשוט שכחתי "מלביש ערומים" או משהו כזה?) ד. מה עלי לעשות במקרה שאני לא בטוחה מה הברכה של מאכל כלשהו שאני בדיוק רוצה לאכול (ואין לי באותו הרגע אפשרות לברר)? תודה רבה!!

א. יש כלל שסתם ידיים כשרות לברכה, אלא אם כן אדם יודע שנגע בנעלים או במקום מטונף, אבל סתם אדם לא יודע. יכול להיות שעם ידיים כאלה אדם לא יאכל, אבל בדברים אחרים הוא כן יגע. אם הידיים מלוכלכות ואין אפשרות לשטוף אותם, אפשר לנגב אותם עם טישו ולברך, ולא להמנע בגלל זה לברך או להתפלל. ב. נגיעה במקום שבד"כ מלוכלך, או במקומות המכוסים בגוף, או נגיעה בשיער בקרקפת שבדרך כלל יש שם זיעה. ג. ספק ברכות להקל. אם אדם שותה, והוא לא זוכר אם ברך לפני, ורוצה להמשיך לשתות, הרמב"ם אומר שימשיך לשתות ללא ברכה, וכך נפסק בשו"ע. אדם שאכל ולא זוכר אם ברך ברכה אחרונה, אם שבע, חיוב הברכה מדאורייתא, ולכן יברך, אם לא שבע לא יברך. ספק אם ברך בורא נפשות, לא יברך. ברכת התורה היא מדאורייתא, ולכן אם יש ספק, מכוונים לצאת בברכת אהבה רבה, ומייד אחרי התפילה לומדים הלכה כדי לסמוך ברכה למעשה. בשאר ברכות השחר לא יברך. ד. מברכים שהכל. שהכל בדיעבד פוטר הכל, אבל כמובן רק במקרה שאין את מי לשאול.