לא הבנתי את תשובת הרב. ברור שאין בעיה או איסור להתפלל תמיד או לברך. השאלה היא, האם כאשר אדם לא מתפלל משום מה שייכים דברי הרמ’’א? [לפי הבנתי הדבר תלוי בשאלה האם דברי הרמ’’א שייכים לדורות קודמים בהם הרפואה לא היתה מפותחת וכל מחלה היתה יכולה להתפתח לדבר מסוכן. או שזה שייך גם בדורותינו בגלל שגם כיום יש חשש גם אם רחוק מאוד. או בגלל שהתפילה לא נועדה רק לחשש סכנה אלא גם לכל מחלה רגילה בימינו. אם לדעת הרב התשובה לא תלויה בשאלה זו, אשמח גם התייחסות לשאלה זו]

שלום רב, כל זמן שיהודי אינו יכול לצאת לעסוק במלאכתו או ללמוד תורה מחמת מחלתו, יש להתפלל שיבריא ואין הדבר תלוי דווקא בסכנה. בשורות טובות.