הרמ’’א אומר בסימן של’’ה שאם ביקר את החולה ולא התפלל עליו לא יצא ידי חובת מצות ביקור חולים כראוי. האם דבריו אמורים רק על חולה במחלה שיש בה חשש של סכנה אפילו רחוק או גם אם מדובר על חולה ששוכב שבוע בבית בגלל שפעת גם אז יש חיוב להתפלל עליו בשעת ביקור חולים. [אני יוצא מנקודת הנחה שלא על כל מיחוש צריך להתפלל]?

שלום רב, במקרים אלו, ניתן לומר לחולה רפואה שלימה בתוך שאר חולי ישראל. בנוסח זה, כלולה גם ברכה וגם תפילה. בשורות טובות.