שלום הרב באחת התשובות הרב כותב שכשיש רע בעולם זה נוצר מהאדם המזיק ולא מה’. יש לי בלבול גדול בסוגיה הזו, בספרי החסידות כתוב שהכל מה’ והכל לטובה. גם רבי עקיבא ונחום איש גמזו ניזוקו כביכול ע"י אדם אבל האמינו ש"גם זו לטובה" וראו שה’ עשה את המעשה ובאמת זה הפך לטובה. מצד שני אני שומע מדי פעם דעה הפוכה שלבני אדם יש כח לפעול נגד ההשגחה כמו שהרב כתב. וכמו שכותב אור החיים בפרשת וישב ד"ה "ויצילהו מידם". האם זו מחלוקת בין שתי דעות, ואם כן, איך יתרצו את המקרה של רבי עקיבא ונחום איש גמזו? (גם הגמרא אומרת שכשאדם גוזל הוא מטריח את ה’ להחזיר ממון לבעלים, כלוומר הוא לא באמת יכול להזיק) וגם כתוב טוב לבטוח בה’ מלבטוח בנדיבים לכאורה אם ה’ לא מתערב בדרך כלל. למה לא לבטוח בנדיבים? אשמח שהרב יאיר לי את הסוגייה. תודה!

ד' איננו עושה רע ח"ו אבל ברא את האפשרות לעשות רע כדי לאפשר בחירה לאדם. ומי שתולה את בטחונו בד' בלב שלם כר' עקיבא ונחום איש גמזו, גם אם נעשה לוהם רע, ד' יהפוך את הכל לטובה. כי הבחירה ניתנה לנסות אץ האדם ואם הוא חזק באמונתו ואיננו חושש מבני אדם, אם כי יזהר במקום שצריך ולא יזלזל בשמירה הטבעית הראויה יזכה לשמירה מן השמים ולא יינזק לגמרי. וכדאי לברר שאלות באמונה בע"פ ולא בכתב.