הרב כתב דברים נפלאים על מטרת התפילה אך לצערי לא ענה על השאלה העיקרית של השואל. השואל מסכים עם הרב שמטרת התפילה היא בקשה על צרכי הכלל ולא רק על צרכי הפרט, וכלל לא היה לו רצון לבטל את תפילת שמונה עשרה שהיא עיקר התפילה. שאלתו הייתה מדוע התפילה בכללותה (לא רק ק"ש ושמונה עשרה) כ"כ ארוכה, כאשר האורך מקשה עלינו לכוון בה ומדוע במציאות זו לא מספיקה רק תפילה אחת ביום (או לפחות רק שתיים, ללא ערבית שהיא רשות)? מדוע לא לחייב בתפילה למען כלל ישראל רק יחידי סגולה שמסוגלים לכוון כיאות? האם ישנו ערך משמעותי לתפילת הרבים שאינם מכוונים כראוי? בנוסף ברצוני לשאול מי יכול להשתמש בהיתר שהרב נתן לשואל להתפלל רק את ק"ש ושמונה עשרה והאם ניתן להשתמש בו באופן קבוע?

הההקדמה הארוכה בשחרית של הזמירות כדי להכין את לב האדם בזמן שיגיע לתפילה שתהיה בכוונה. גם יהודים פשוטים שלא מכוונים תפילתם מצטרפת ופועלת לטובה. רק מי שמרגיש שאם הוא מתפלל תפילה שלימה הוא מגיע לכעס ועצבנות אבל אם לא- עדיף שיתפלל תפילה שלימה. ומי שכן מוטרד מאוד עדיף שיתפלל ק"ש ועמידה בלבד ותהיה זו בשמחה כדי שתתקבל.