שלום לכבוד הרב. הרב כתב כך (קנאים לשם ה’ מתוך "קומי אורי" גיליון 8): " ...מה שאמרו בגמרא שאין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופת שרצים תלויה מאחוריו זה שמן הסתם יש אנשים שמתנגדים למינויו של אותו אדם, ואף על משה רבנו חלקו, אבל מבחינת האמת ודאי שצריך אדם שמלבד הכישורים לגוף התפקיד יהיה ישר ונעים הליכות עם הציבור " אמנם נכון הוא שמבחינת השכל הישר, בוודאי ראוי למנות אדם הגון וישר על הציבור, ואין כלל ספק בדבר. אולם מימרת הגמרא (יומא כב:) קשה עלי ואיני מוצא לה פשט, ואף הסבר הרב למעלה אינו לפי פשט הגמ’, שהרי הגמ’ תולה את הפסק מלכות בית שאול בכך שלא היה לו סרח, ולכאורה מדובר בדווקא? "אמר רב יהודה אמר שמואל מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול מפני שלא היה בו שום דופי דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך" יבורך הרב ושכרו כפול מן השמיים.

חז"ל אומרים ששאול שגג בכך שלא הרג את עמלק ולכן ה' מאס אותו למלך. נכון שעבריינות ודופי אין פה, אך ניטלה ממנו המלכות בגלל משגה זה. את הרעיון שאין אדם שכולם יסכימו עליו ניתן לראות בדוגמאות הבאות: במרדכי היהודי:"רצוי לרוב אחיו" - תמיד יהיה מי שיתנגד. ובמשה: "כי תשתרר עלינו גם השתרר", למרות שלא היה זה אמת.