תודה רבה עלהתשובה, אך היא אינה ברורה לי. עליה לכהנים היא מדאוריתא 3 פעמים מופיעה בתורה. מתיחסת לכהן מיחוס ובכלל לא מתיחס לכהן מוחזק. עד כמה שידוע לי, מצוה מדאוריתא אין לה ענין עם מנהג זה או אחר. כמו הנחת תפילין - זה לא מנהג. זה ציוי מדאוריתא. מדוע בחו’’ל לא עלו הכהנים בשחרית? אם הלכה מדאוריתא, על סמך מה פסקו שלא עולים? מדוע גם בארץ היו קהילות שעלו והיו שלא. עד שהגיעו תלמידי הגאון מוילנא, לא עלו כאן לכהנים בשחרית. האם אני יכול להיות מופנה למקורות מבהקים לענין אסור / היתר לעליה לדוכן לכהן מחזקה. מאחר ואנחנו דורות כהנים מוחזיקם, אנחנו כמובן נזהרים בכל הקשור להשמר מטומאת מת, נשואין שלא לדרושה ועוד. רק משום הספק כמובן. אבל עליה לדוכן - היא רק מדאוריתא ולכן אמורה ליהות לחומרא. לא בטוח שכהן - לא אמור לעלות. תודה רבה ושבוע טוב

שלום רב, מה שנהגו בחו"ל, שלא לעלות לדוכן, לא נבע מספק בחזקה. אנו סומכים על החזקה לענין כל דיני האיסורין והתקנות. הסיבה שלא עלו זה משום שברכת כהנים צריכה להאמר מתוך שמחה ובגלות, מכיוון שלא נמצאים בארץ ישראל, ביטלו את עליית הכהנים בימות החול. בחגים שיש ריבוי של שמחה נושאים כפיים. והיו מקומות שהיו גם נושאים בשבת במוסף. כך לשון הרמ"א בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קכח, מד): כהן, אע"פ שהוא פנוי, נושא את כפיו: הגה - ויש אומרים דאינו נושא כפיו, דהשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה, והמברך יש לו להיות בשמחה (מרדכי פרק הקורא עומד) ; ונהגו שנושא כפיו, אע"פ שאינו נשוי, ומכל מקום הרוצה שלא לישא כפיו אין מוחין בידו, רק שלא יהא בבית הכנסת בשעה שקורין כהנים או אומרים להם ליטול ידיהם. נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאים כפים אלא בי"ט, משום שאז שרויים בשמחת י"ט, וטוב לב הוא יברך; מה שאין כן בשאר ימים, אפי' בשבתות השנה, שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם; ואפי' בי"ט, אין נושאין כפים אלא בתפלת מוסף, שיוצאים אז מבהכ"נ וישמחו בשמחת יו"ט (דברי עצמו)". כל טוב