בס"ד הנפטרים ז"ל הותירו צוואה חתומה שנערכה אז בנוכחות עורכי דין, ובו ציוו את כל מבוקשם לאחר מותם. באחד הסעיפים קיימת מחלוקת פרשנית ,שבו נתינה לאח הבכור מעין סמכות כללית להחליט עבור אחותו האמצעית ( בריאה ושפויה לחלוטין, בת 45 שנים) מה תעשה עם חלקה בעזבון. הבכור טוען שהנפטרים אמרו לו בע"פ לאיזה דבר עליו להסכים בנוגע לשימוש חלקה של אחותו בעזבון. א. האם עדות שמיעה תהא קבילה ומהימנה בהקשר זה ,לאור העובדה שהנפטרים ז"ל יכלו להתנות בכתב את בקשתם אז, במעמד עורכי דינם , ולא להכניס לספיקות את כל המשפחה: האם אמרו בע"פ אם לאו? ב. לאח הבכור אין שום תנא דמסייע לאותה אמירה בע"פ, ומאזני הספק גדולים. האם הלכתית ניתן לפסול את הצוואה לאור סירובו של האח הבכור לשחרר את עזבון אחותו? ג. מה מעמדה של עדות שמיעה בע"פ ללא עדים נוספים אל מול מסמך כתוב וחתום שלא מזכיר את אותו תנאי במפורש? ד. האם לאח יש כאן דין נאמן שליש על פי עדות שמיעה ??? בתודה בברכות התורה

שלום וברכה! בעניין סמכות האח, היות והדבר תלוי בנוסח המדוייק של שטר הצוואה יש לפנות לבית הדין בבקשת ביצוע צו ירושה או צוואה. בית הדין יבחן את נוסח הצוואה ויראה האם יש לה תוקף הלכתי מחייב מצד "מתנה מחיים" או שמא יש לקיימה (כולה או חלקה) מצד "מצווה לקיים דברי המת" בברכה, הרב כפיר יהודה אלון