שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • ירושה וצוואה

ירושה שאישה מקבלת

undefined

כולל דיינות פסגות

כ תשרי תשע"ב
שאלה
לפני כשנה סבי נפטר ואמי קבלה ירושה מההורים שלה. סבתא וסבא שלי השאירו את כל הכסף רק על שמה. לא על אבי ולא לילדים. אבי טוען בגלל שהוא בעלה אז ע"פ הלכה הכסף מגיע גם לו לומרות שרשום רק על שם אמי והכסף זה בשבילם להחליט ביחד מה לעשות. אני טענתי שבדיוק כמו שהוא טוען מגיע לו גם לנו הילדים שלה יש זכות להגיד לאן הולך הכסף. הוא טוען שבגלל שהוא בעלה אוטומטי ע"פ הלכה הכסף שייך לו. האם זה נכון שכסף שאישה מקבלת היא מחויבת לתת לבעלה ע"פ הלכה? אם היא כן מחויבת אך הבעל מחלק את כספם לאן שבוחר למשל מחליט לתת צדקות לכל מיני ארגונים ואנשים לעזור. אך לילדים שלהם ונכדים אומר שזה לא מגיע לנו. האם מותר לי להתערב?
תשובה
שלום, התשובה בקצרה: לא ברור מהשאלה האם האשה קבלה את הנכסים בירושה או בדרך מתנה, אך בכל מקרה נראה שאם קבלה בירושה בוודאי שיש לבעל זכות אכילת פירות, והנכסים נשארים בבעלות האשה, ולילדים אין זכויות בנכסים עד פטירת ההורים. אם קבלה במתנה סתם וההורים שנתנו לא אמרו במפורש שנותנים על דעת שלא תהיה לבעל זכות בפירות, יש לעיין האם אומדים את דעת ההורים, וכפי שיבואר בתשובה בהרחבה. תשובה בהרחבה: לפי ההלכה, בכל ירושה שמקבלת האשה יש לבעל זכות אכילת פירות, המכונה בהלכה "נכסי מילוג". לדוגמא, אם האשה קבלה בירושה שדה, פירות השדה שייכים לבעל, ואם קבלה בירושה דירה, שכר הדירה שייך לבעל, ובעצם זכות השימוש בנכסים היא של הבעל בלבד. אמנם גוף השדה או הדירה נשארים בבעלות האשה אך אין לה כל אפשרות להשתמש בהם כל זמן הנישואין מכיון שהם בחזקת הבעל לקבל הפירות מן הנכס. אם הירושה היא מטלטלין כגון למשל מכונית, או בגדים וכו'. גם כאן הפירות שייכים לבעל. ואם הירושה היא כסף מזומן, עליהם לקנות בכסף נכס כגון דירה, לרשום אותו על שם האשה והבעל מקבל את שכר הדירה, וכן על זו הדרך. במקרה של גירושין או פטירת הבעל כל הנכסים חוזרים לגמרי לבעלות האשה, ובמקרה של פטירת האשה כל הנכסים עוברים לגמרי לרשות הבעל בלבד שכן הבעל יורש את אשתו. בכל מקרה, הדיון הוא רק בין הבעל והאשה, אולם לילדים אין זכויות בנכסים אלא רק מדין ירושה לאחר פטירת ההורים. אם ההורים של האשה רשמו את הנכסים על שמה עוד בחייהם ובעצם נתנו לה מתנה, לפי ההלכה סתם מתנה שאשה נשואה מקבלת דינה כירושה והרי הם כנכסי מילוג והבעל אוכל פירות. אולם, אם נותן המתנה אמר בפירוש שנותן לאשה מתנה על מנת שאין לבעלה רשות בה, המתנה שייכת לאשה בלבד אף בזמן שהיא נשואה ולבעל אין רשות בה, ויכולה לעשות במתנה כטוב בעיניה. במקרה והורי האשה נתנו לה מתנה סתם ולא פירשו שנותנים על מנת שאין לבעלה רשות, לכאורה לפי הדין נראה שלבעל יש זכות פירות בה, אולם למעשה הדבר תלוי ברקע של ההורים הנותנים. אם הם אנשים תורניים היודעים את ההלכה הזו שסתם מתנה לאשה נשואה יש לבעל זכות פירות, ולמרות שיודעים לא פירשו שאין רצונם שלא תהיה לבעל זכות פירות, ברור שהבעל אוכל פירות. אולם אם הם אנשים שאינם יודעים את ההלכה הזו ונתנו סתם ולא פירשו, יתכן שנתנו כפי מה שמקובל בעיניהם שהמתנה שייכת לגמרי לאשה, ובכהאי גוונא צריכים אנו לאמוד דעתו של הנותן שלמרות שלא פירש בוודאי התכוון לתת רק לאשה ולא לבעלה. (ואין לומר בזה שסתם דעתו של הנותן לעשות כפי הכתוב בשו"ע משום שגם הדין בשו"ע הוא לפי אומדן הדעת של הנותן, שסתם נותן מתנה רוצה שלבעל תהיה זכות אכילת פירות). אך למעשה צריך עיון על מי מוטלת חובת ההוכחה במקרה זה, והאם האשה שמוחזקת בנכסים הרשומים על שמה יכולה לומר קים לי שלכך התכוונו, ואז הבעל הוא המוציא ועליו הראיה. כאמור, אין הבעל רשאי לתת את הכספים לצדקה אלא רק לקנות בהם נכס וליהנות ממנו או מפירותיו, אך הקרן נשארת שייכת לאשה. כמובן, שאם ישנה הסכמה בין בני הזוג לתרום את הכסף לארגון צדקה הרשות בידם, ואינם חייבים לילדיהם או לנכדיהם דבר. עם זאת בוודאי שאם ילדיהם או נכדיהם זקוקים לכסף מן הראוי להקדימם לכל אדם, שכן במצות הצדקה ישנה עדיפות לתמוך בקרובי משפחה בבחינת "ומבשרך לא תתעלם", וכמו כן הם בבחינת "עניי עירך קודמים". בברכת מועדים לשמחה, הרב ניר אביב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il