לכבור הרה"ג דב ליאור שליט"א כת"ח אשאל. לפני זמן מה נוכחתי בשיעור של הרב בישיבת מרכז הרב. הרב הזכיר שם אימרה שאשמח אם יוכל לפרט ולהסביר אותה יותר. [ודאי שאיני מדייק באימרה כי עבר זמן מאז]. כפי שהבנתי בשיעור הרב אמר שאין עוון על אדם ששגג באיסורי דרבנן, משום שחז"ל הקפידו רק על אדם שעובר ביד רמה או בזילזול. לכן אין צורך לעשות תשובה על שגגות כאלו. אשמח אם הרב ירחיב בעניין הזה, וכן, מה דינו של אדם שלא למד, ולכן עובר על איסורי דרבנן בשגגה? ברוך תהיה לעולם תחיה, ושכרו כפול מן השמיים

אומר את זה הנתיבות בחושן משפט רל"ד. כל איסור דרבנן שאדם עובר בשוגג (כגון שכח להתפלל מנחה ונזכר רק יום אח"כ - שכבר אינו יכול להשלים), כשאדם עושה וידוי על החטאים שעשה ביום הכיפורים, על שוגג דרבנן אינו צריך להתודות. אם אדם אכל איסור דרבנן בשוגג, לא צריך כפרה. לעומת איסורי דאורייתא שאם עבר עליהם בשוגג צריך כפרה. המהר"י אנגל רוצה לומר שאיסורי דרבנן הם איסורי גברא ולא חפצא, כשהתורה אוסרת נבלה עצמות החפץ אסור, אך כשחכמים אסרו לאכול משהו, הם אסרו את פעולת האכילה ולא את עצמות החפץ. לא כל הפוסקים סוברים כך.