שלום וברכה לכבוד הרב, אשתי ואני נשואים כמעט שלוש שנים ויש לנו ילדה בת שנה וארבעה חודשים. הכרנו בבית חולים פסיכיאטרי, כך ששנינו באים מאותו רקע. לאחר שהשתקמנו והתחלנו לעבוד, התחתנו. בשנה הראשונה לנישואין אני הייתי במצב נפשי טוב - תפקדתי, עזרתי בבית וכו’, ודווקא אשתי הייתה במצב קשה - אשפוזים וכו’ (ולא העלתי על דעתי להתגרש ממנה בגלל זה). בשנתיים האחרונות המצב התהפך - אני הייתי במצב מאוד קשה ואשתי הייתה זאת שתפקדה. בכמה חודשים הראשונים לאחר שהבת שלנו נולדה, אשתי טיפלה בה כמעט לבד, פשוט כי אני לא הייתי מסוגל. לפני חצי שנה אשתי הודיעה לי שהיא שוקלת להתגרש בגלל המצב שלי. היינו בטיפול זוגי קצר ולא משמעותי ואני לא הצלחתי לחזור לתפקוד מלא, למרות שכן חל שיפור בתקופה האחרונה. לפני כשבוע וחצי היא הודיעה לי שהיא החליטה להתגרש. לאחר שכבר הייתי בלא מעט אשפוזים בזמן האחרון, לקחתי את הבשורה מאוד קשה והתאשזפתי שוב. אני מאוד רוצה להמשיך לחיות איתה, למרות הכל. יש לי מספר שאלות: א. האם לדעת כבוד רב זו עילה מספקת לגירושין? שכן מצד אחד, המצב שלי קשה (למרות שברור לי שהוא יכול להשתפר), ומצד שני, אשתי ידעה את זה כשהתחתנו ואני מניח שהיא לקחה את זה בחשבון. ב. האם כבוד הרב יכול להעריך כיצד בית דין יראו את המצב ביננו? שכן כאמור היינו ביעוץ זוגי קצר מאוד ולא משמעותי ואני מאוד רוצה להמשיך לחיות איתה. חשוב לי לציין שברור לי שעם טיפול נכון שלי בפרט ושלנו כזוג, אנחנו יכולים בע"ה להמשיך לחיות ביחד - אם רק אשתי תהיה מוכנה לתת לזה עוד סיכוי. תודה רבה מראש וכל טוב.

אם היא תפתח תיק בביה"ד תבקש שלום בית או שתציע לה גישור בפני בעל מקצוע.