התחבטנו בגדר המושג הנקרא "תוספת הנאה". עד כמה אפשר להרחיב אותו. האם "תוספת הנאה" שייכת בכל מצב בו יכולתי להסתדר בלי הגוי, כגון: לומר לגוי ברמיזה של סיפור דברים להדליק מאוורר מכובה כשבחוץ יש משבי רוח, שהרי אם אני רוצה אני יכול לפתוח חלון ויכנס לי משב רוח וממילא אין לי כ"כ הנאה ישירה מעשיו או שצריך שתוספת ההנאה תהיה מהדבר עצמו בו נעשה חילול השבת והיינו שרק אם המאוורר כבר דלוק על עוצמה 1 ואני רוצה להגבירה לעוצמה 3 יהיה מותר לי לומר לו בסיפור דברים שחם לי שאז לכאורה תוספת הנאה היא מהדבר הספציפי אותו אני רוצה להעצים וכמו אצל המהרימט. ומתוך כך עלו לנו שאלות נוספות בהם התחבטנו 1. כשקפץ הפיוז - המפסק החשמלי של הפלאטה והאוכל קר! [ואין לי בבית ילדים קטנים או חולה וזקן שבגינם יהיה מותר לי לומר לו מפורשות..]. האם מותר לי להעביר את האוכל לפלאטה של השכנים שהוא יתחמם שם, ואז לקרוא לגוי ברמיזת סיפור? - הרי לא תהיה לי הנאה ישירה ממעשיו שכן האוכל כבר חם? 2. מה הדין כאשר לא העברתי את האוכל לפלאטה אחרת והוא קר אבל אני יכול לאכול אותו גם כשהוא קר (כגון שניצלים) האם גם אז יהיה מותר לי לקרוא לגוי ברמיזת סיפור בעלמא הרי אין לי הנאה ישירה? 3. מה הדין כשקפץ הפיוז כנ"ל אבל תכף ומיד סמוך לקפיצת החשמל בעוד הפלאטה עדין חמה קראתי לגוי והוא בא,האם זה נחשב הנאה לא ישירה כיוון ואני עדין יכול להסתדר בלעדיו? 4. האם כשיש לי הרבה אוכל לחמם ואני יכול לחממו על פלאטה אחת, מותר לי לבקש מגוי בסיפור דברים שיחבר לחשמל פלאטה נוספת הרי גם כאן מעשיו לא מועילים לי כי יכולתי להסתדר גם בלעדיו : לחמם את הכל על פלאטה אחת 5. כשקפץ פיוז החשמל ונרות השבת עדין דולקים האם מותר לי לקרוא לגוי בסיפור דברים שידליק לי את החשמל? האם כשיכבו הנרות אני אוגבל שנית שהרי כל יכולת הנאה שלי נבעה מהם? ומה הדין בבוקר כשכבר אין נרות אך יש אור יום מהחלונות? אני יודע שהרב עסוק והשאלות הם קצת ’טורדניות’ אבל מאוד אשמח אם הרב יוכל לענות לי על כל השאלות הנ"ל.

לשואל שאלת חכם שלום. הקדמה קצרה עבור כלל הגולשים באתר. ביחס למלאכת גוי חכמים אסרו שני איסורים נפרדים: 1) איסור לצוות את הגוי לעשות מלאכה האסורה בשבת. 2) איסור הנאה ממלאכה שגוי עשה עבור ישראל. בשאלה זו אנו דנים במקרים בהם אין בעיה מצד האמירה לגוי [או כי הגוי עשה זאת מאליו, או כי הישראל רק תיאר בפניו מציאות בעייתית ולא ציווה את הגוי ולא רמז לו] ועל כן לא נותר לדון אלא מצד ההנאה ממעשה הגוי. על כן, חשוב לזכור שבכל מקרה בו רוצים שהגוי יעשה מלאכה עבור ישראל – יש למצוא פתרון הן לאיסור ה'אמירה' והן לאיסור ה'הנאה'. התשובות בקצרה: לגבי ההתלבטות בה פתחתם, כאשר הודלק מאוורר בחדר בו יש חלון: אין להתיר ליהנות מהמאוורר, אלא רק באותם רגעים בהם בפועל נושבת רוח מהחלון לתוך החדר [ניתן לומר שמבחינה מציאותית כמעט אין דרך ליהנות-כי קשה מאוד לוודא כל רגע שאכן נושבת רוח מן החלון]. ולגבי השאלות עצמן: 1. אין להתיר ליהנות מהפלטה שהודלקה ע"י הגוי, אע"פ שהיית יכול לחמם את המאכל אצל השכנים. 2. מותר ליהנות מהדלקת הפלטה לגבי מאכלים שהיו ניתנים לאוכלם קרים. 3. כאשר הפלטה כבתה אך היא עודנה חמה [ומדובר במאכלים שאינם ניתנים להיאכל קרים שבהם מותר בכל מקרה כפי שנתבאר בתשובה מס' 2]: אם גם המאכלים חמים – מותר ליהנות מהדלקת הפלטה בשנית ע"י הגוי. אם המאכלים הינם קרים ורק הפלטה חמה – אסור ליהנות מהדלקת הפלטה ע"י הגוי. 4. מותר ליהנות מהדלקת פלטה נוספת, באם היה ניתן לחמם את כל המאכלים על הפלטה שכבר דלקה בבית זה. 5. מותר ליהנות מאור חשמל שהודלק במקום בו דלקו נרות, רק לגבי מלאכה שהיתה יכולה להיעשות [אפי' בדוחק] על ידי אור הנרות. כאשר כבו הנרות – אסור ליהנות מאור החשמל אע"פ שהודלק בשעה שדלקו הנרות. כאשר כבו הנרות אך כבר האיר היום: מותר שוב ליהנות מאור החשמל. * * * התשובה בהרחבה. זה לשון השולחן ערוך בסימן רעו, סעיף ד: "אם יש נר בבית ישראל ובא א"י והדליק נר אחר, מותר להשתמש לאורו בעוד נר ראשון דולק, אבל לאחר שיכבה הראשון אסור להשתמש לאור השני. וכן אם נתן שמן בנר הדולק, מותר להשתמש עד כדי שיכלה השמן שהיה בו כבר, ואח"כ אסור". רוב ככל התשובות עולות מתוך דברי השו"ע הללו, ומדברי המשנה-ברורה שם. וכפי שנפרט: א. לגבי ההתלבטות גבי הנאה ממאוורר שהודלק בחדר שבו היה ניתן לפתוח חלון. הדין שכתבנו נובע מכך ש: 1. ההיתר ב"תוספת הנאה" קיים גם במקום שבו ההנאה הבסיסית הייתה מגורם אחד ותוספת ההנאה באה מגורם אחר. על כן, מותר ליהנות ממאוורר שהודלק בחדר כל עת שנושבת בו גם רוח מן החלון. והראיה: בשו"ע שהבאנו לעיל התיר ליהנות מהדלקת נר ע"י גוי במקום שדלק נר אחר. 2. רק מציאות הקיימת בפועל נחשבת "הנאה בסיסית" המתירה תוספת הנאה. אך אם בידי היהודי הייתה רק אפשרות תיאורטית להגיע למצב של הנאה – אין להתיר על סמך כך תוספת הנאה. הרמ"א בסימן שכה סעיף י' מביא שיש מתירים ליהנות ממים שהובאו על ידי גוי מרשות הרבים, באם היהודי היה יכול ללכת בעצמו למאגר המים ולשתות שם. אך על דין זה רובצים שני סייגים מרכזיים: א) מרן השולחן ערוך לא הזכיר היתר זה, וגם המשנה ברורה (ס"ק נו) כתב שלמעשה אין לסמוך על היתר זה כיוון שרוב הראשונים חולקים עליו [והתיר רק לצורך שבת או צורך מצוה]. ב) המשנה ברורה (ס"ק נה) הוסיף שכאשר הגוי הביא מים ממקור מים אחד ואילו היהודי היה יכול להביא מים ממקור מים אחר – בזה אין להקל אפי' לפי אותם "יש מתירים" שהזכיר הרמ"א. על כן, אין ליהנות ממאוורר שהודלק בחדר על סמך כך שהיה ניתן לפתוח חלון ולהכניס לתוך החדר משב רוח. [הערה: כפי שנראה מלשון שאלתך, הינך כבר יודע שאין להתיר הנאה מהמאוורר מכיוון שהיה ניתן לשהות בחדר בדוחק גם ללא משב רוח, כיוון שיצירת רוח במקום שכלל לא נשבה רוח מוגדרת כיצירת "כל הנאה" ולא רק "תוספת הנאה". כך מבואר בשו"ת הליכות שלמה לגרש"ז אויערבאך זצ"ל בחלק א' סימן ה' אות ג']. ב. לגבי השאלה הראשונה. "הנאה בסיסית" מתירה תוספת הנאה רק כאשר היא קיימת באותו מקום בו התבצעה פעולה הגוי. על כן אין להתיר הנאה מפלטה שהודלקה בביתכם על סמך האפשרות לחמם את המאכלים בבית אחר. והראיה: המשנה ברורה [בסעיף שציטטנו בתחילה] אסר ליהנות מנר שהודלק בחדר אחד אע"פ שבחדר הסמוך כבר דלק נר והיה אפשר ליהנות מהנר שם. ג. לגבי השאלה השנייה. כאשר ניתן לאכול את המאכל קר – חימום המאכל מוגדר רק כ"תוספת הנאה". על כתבנו שמותר ליהנות ממאכל שחומם ע"י גוי בשבת, באם היה ניתן לאוכלו קר. והראיה: הרמ"א בסימן רנג כתב שמותר ליהנות ממאכלים שחוממו על ידי גוי באם הם היו עדיין חמים קצת וראויים לאכול ע"י חום זה. ומלשון המשנה ברורה (שם ס"ק צח) עולה שכך הדין לגבי מאכל שהיה צונן לגמרי אך ראוי לאכול גם קר לחלוטין. ד. לגבי השאלה השלישית. כתבנו שאם המאכלים חמים מותר ליהנות מהדלקת הפלטה: וזה מכח דברי הרמ"א בסי' רנג שהבאנו קודם, המתיר ליהנות ממאכל שהיה חם קצת וחומם ע"י גוי. כמובן שמדובר שם שהמאכל שהיה חם קצת היה מצטנן לולא הגוי היה מחממו, ואף על פי כן התירו ליהנות ממעשה הגוי. אם כן, כל שכן שאם המאכל היה חם לחלוטין מותר ליהנות מהישארותו חם מכח מעשה הגוי! כתבנו שאם המאכל היה קר אזי אסור ליהנות מהפלטה אע"פ שבעת הדלקתה היא עדיין חמה. וזה מכח דברי השו"ע (שצוטט בתחילת הרחבת התשובה) שכאשר גוי הוסיף שמן לנר – אין ליהנות מן הנר באותן שעות שלא היה דולק ללא תוספת הגוי, אע"פ שבזמן שהגוי הוסיף שמן הנר כבר דלק. ממילא כמו כן יש לאסור הנאה בשעות בהן הפלטה חמה רק מכח מעשה הגוי – אע"פ שבעת שהגוי הדליק בשנית את הפלטה היא הייתה עדיין חמה. ה. לגבי השאלה הרביעית. כאשר היה ניתן ליהנות בצורה דחוקה גם ללא מעשה הגוי – מותר ליהנות מהאפשרות הנוחה שהגוי יצר. על כן מותר לחמם מאכלים ברווח על שתי פלטות כיוון שהיה ניתן לחממם בצפיפות על פלטה אחת. והראיה: השו"ע (בסעיף שהבאנו בתחילה) מתיר ליהנות מנר שהודלק במקום שדלק כבר נר אחר. וכתב המשנה ברורה שם שההיתר הוא אף כאשר שעל ידי הגוי התחזק האור בחדר. ו. לגבי השאלה החמישית. חלק ראשון: כתבנו שמותר ליהנות מאור חשמל לגבי פעולה שהיה ניתן לבצע, אפילו בדוחק, לאור הנרות. וזה על סמך המשנה ברורה שהבאנו קודם המבאר שמותר ליהנות מנר שהוסיף אור בחדר בו דלק כבר נר אחד. אמנם כאשר מדובר על פעולה שלא היה ניתן לבצע לאור נר אלא רק על ידי אור החשמל – אסור. כך כתבו פוסקי זמננו (עיין פניני הלכה-שבת, חלק ב', עמ' 201). חלק שני: כתבנו שאסור ליהנות מאור החשמל לאחר שכבו הנרות. וזה על פי פסק השו"ע שהבאנו קודם שמותר ליהנות מהנר שהודלק רק כאשר הנר הראשון עדיין דולק. חלק שלישי: כתבנו שמותר ליהנות מאור חשמל בשעות היום, כיוון שוודאי שהאור החשמלי הינו רק תוספת הנאה ע"ג ההנאה מאור השמש [ואולי אין כאן אף תוספת כלל וכלל], ועל כן הדבר מותר. הרב עודד מילר ישיבת בית אל