לכבוד הרב שלום, יש לי כמה שאלות על פרשת וזאת הברכה אם יוכל הרב לענות עליהם בבקשה. 1)גם אם יהושע כתב את 8 הפסוקים האחרונים של התורה, איזה יום זה "עד עצם היום הזה", האם התורה מדברת על יום דאז או מדברת בלשון של עתיד המשכי נצחי כזה? 2) כתוב "ולא קם נביא עוד כמשה", אך משה היה הנביא הראשון של עם ישראל (חוץ מהאבות שקיבלו נבואה), ובשביל לומר שלא היה נביא כמשה משמע שצריך שיהיו נביאים לפניו להשוות, אז אם אפשר הסבר? האם זה כמו אצל מורדכי שכתוב שלא יכרע ולא ישתחווה שהתורה אומרת שלעולם לא יקום נביא כמשה? 3)ועל הקו הזה, האם זה אומר שמלך המשיח לא יהיה כמו משה או שהדרך הספציפית שה’ דביר עם משה לא יהיה שוב? 4) משה ענו מכל אדם, אז איך הוא כתב שהוא ענו מכל אדם ושתורה ציווה לנו משה ועוד כהנה? ואם יאמר שבמקומות שמשה משתבח אז לא הוא מדבר, אבל ספר דברים זה רק הוא מדבר כל הספר והוא מברך את הברכה הזאת, או לפחות הוא כותב את הדברים בעצמו (8 הפסוקים האחרונים), ואם אפשר הסבר על זה? כי הרי אני יודע שהתורה מה’ ולא משה כתב אותה והוא רק היה צינור להעברת התורה, אבל אם כ"כ כן, אז מדוע נקרא תורת משה? גם יהושע יכל לכתוב את מה שה’ אומר לו? תודה רבה וחג שמח!

לשואל שלום, שאלה 1: משמעות הביטוי "עד עצם היום הזה" הוא: לתמיד. וכך מבאר רש"י (בראשית כב, יד) על הפסוק: "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה": "היום - הימים העתידין, כמו 'עד היום הזה' שבכל המקרא, שכל הדורות הבאים הקוראים את המקרא הזה אומרים 'עד היום הזה' על היום שעומדים בו". שאלה 2: משמעות הפסוק "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" היא שלא קם עד עתה נביא כמשה, ואף בעתיד לא יקום נביא כמשה (ראה אור החיים הק' דברים לד, י). וראה דברי הרמב"ם במורה נבוכים (ב, לה) שכתב שאף אחד מהנביאים שקמו ויקומו אחרי משה, לא יוכל לעשות כמופתים שעשה משה. שאלה 3: על היחס בין משה רבנו למלך המשיח כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (ט, ב): "אותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו". שאלה 4: התורה היא כמובן תורה משמים וניתנה לנו מפי ה' יתברך על ידי משה רבנו שליחו הנאמן. כינויה של התורה "תורת משה" מלמדת על מעלתו הרמה של משה רבנו אשר דווקא מתוך ענוותנותו זכה שתקרא על שמו. וכך אומרים חז"ל (שבת פט ע"א) :"ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא, בא שטן ואמר לפניו: רבונו של עולם, תורה היכן היא? אמר לו: נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ, אמר לה: תורה היכן היא? אמרה לו: אלהים הבין דרכה וגו'. הלך אצל ים ואמר לו: אין עמדי. הלך אצל תהום, אמר לו: אין בי, שנאמר: תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי, אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה. חזר ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה. אמר לו: לך אצל בן עמרם. הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא? אמר לו: וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, בדאי אתה? - אמר לפניו: רבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום. אני אחזיק טובה לעצמי? - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת עצמך - תקרא על שמך, שנאמר זכרו תורת משה עבדי וגו'". ובאשר לעדות משה עצמו על מידת ענוותנותו, כתב הרא"ש על התורה (במדבר יב, ג): "והאיש משה ענו מכל האדם אשר על פני האדמה - חסר יו"ד, שמעתי שהיה קשה בעיניו לכתוב על עצמו לשון ענוה ודלג הי"וד להראות לעולם שהיה רע בעיניו לשון ענוה לכותבו. אמר לו הוא יתברך למשה: מה כתבת, הלא חסרת י"וד אחת מכבודך, חייך שתכתוב 'מאד' להוסיף כבוד על כבודך". בברכה נאמנה