נשוי +, לאחר שנה של עבודה משולבת עם לימודים אקדמיים. אני המפרנס בבית. יש לי שאיפות גבוהות בעבודת ה’ ובלימוד התורה, אבל דרך החיים שבחרתי לי- עבודה ולימודים- מונעים זאת ממני. מדובר במניעות טכניות של זמן, אבל יותר מכך: ההתעסקות עם "עולם המעשה" מסיטה אותי להתמסר לתחומים אלו. כנראה שאני כמו שהרב קוק כותב: "אבל סוג שני נמצא שאין בהם מנוחה, עומדים הם תמיד בשיקול, להיות עולים עד לרום שמים, או גם לרדת למעמקי תהומות... אלה הם שהם צריכים להיות עסוקים תמיד בתורה ועבודה, במוסר וברגשי קודש, וחלילה להם לפרש לדרך ארץ, ולחכמות מעשיות." אבל לאור הדרך שבה כבר התחלתי לחיות, דומני שפספסתי את ההזדמנות... מי יפרנס? לוותר על הלימודים?... אני מרגיש שעשיתי בחירה מוטעית. אשמח לשמוע דעת הרב בנידון.

אף פעם לא מאוחר, גם היום ניתן למצוא דרך לצמצם את עסק העבודה רק להכרח ובשאר הזמן לקבוע להוסיף חיל בעבודת ד' בתורה ובתפילה ואם תשמור על זמני התורה גם בכמות וגם באיכות תזכה להמשיך ולעלות מחיל אל חיל. וד' לא ימנע טוב להולכים בתמים.