בהמשך לשאלה הקודמת - למה באמת אנחנו אומרים בתפילת מודים "הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדך". היה צריך להיות ”המרחם כי לא כלו רחמיך והטוב כי לא תמו חסדיך", שכן דרך הטוב לעשות מעשי חסדים ודרך המרחם לעשות מעשי רחמים...

בספר "עולם התפילות" של הרב מונק הוא מסביר עניין זה. החסד הוא יותר מהרחמים. שהרחמים ממתיקים את דינו של האדם אבל לא מביאים לידי וויתור גמור על העונש. לעומת זאת, החסד הוא לפנים משורת הדין. ועוד, שהרחמים הם לאחר עשיית הרע ובזמן הצרות ואילו חסד יכול להיות גם לפני ובכל זמן ועת. אנחנו מודים לקב"ה ("הטוב") שלא נגמרו רחמיו והם מתחדשים כל הזמן ממידת החסד שלו.