בס"ד שלום כבוד הרב, יש לי שתי שאלות בנוגע לפסוק שם: האחת, האם יש חשיבות שפסוק השם יהיה דווקא מהתורה (ולא מהנ"ך)? אני אומרת שלושה פסוקים, שניים מהם מנביאים ואחד מתהלים (האחרון כנגד השם המלא, כפי פסיקת הרב קנייבסקי). השנייה, מתוך סקרנות, אם ישנו פסוק שמתחיל ומסתיים באותיות שם אחד, ומכיל בתוכו את השם השני, האם ניתן לומר אותו כנגד שני השמות?

שלום וברכה. א. אין הבדל, העיקר לומר פסוק ששמך נמצא בו או מתחיל ומסתיים בשם. ב. בפוסקים מובא שיש לומר על כל שם פסוק אחר. מקורות והרחבה: א. כך עולה מדברי האחרונים (אליה רבה סו"ס קכ"ב, סוף קיצור השלה"ק, קיצושו"ע י"ח ט"ו, כה"ח קכ"ג סקי"א), ומטרת אמירה זו כדי שנזכור את שמנו ביום הדין, כמבואר בספרים הקדושים, שמרוב הפחד והחרדה האדם שוכח את שמו (מעין זה בזוהר חדש רות פ"ד שחייבי גיהנם אינם זוכרים את שמם, וראה בראשית חכמה שער היראה (פרק י"ב ב'). ומה שכתבנו שאפשר לומר גם פסוק ששמו מופיע שם בפועל, כן מובא בשל"ה הקדוש שם: "ולמי ששמו נמצא בפסוק עצמו, כגון גד או נח או צדוק - אין צריך לכל זה", היינו לפס' המתחיל ונגמר בשמו. וביאר מרן החפץ חיים הפלא ופלא טעם לעצה זו (שמירת הלשון חלק שני פרק ח' בהגה). שהצורך לזכור את השם הוא, מכיון שאדם שנכשל בעבירות בין אדם לחברו כגון באונאת דברים, הלבנת פנים, לשון הרע וליצנות העבירות של הנפגעים רשומות על שמו, וכל משחית בא לו בשם אחר ולכן הוא מבולבל מאד כששואלים אותו אז מה שמו. וז"ל שם: "ולכן יעצו לומר פסוק הרומז על שמו, שעל ידי זה יזכור היטב, וגם עי"ז יתבונן איך לזהר מחטא הלשון כדי שלא ישונה שמו האמיתי, ונראה עוד שלזה יעצו לומר הפסוק אחרי 'אלוקי נצור לשוני מרע', וכאומר שעי"ז יזכר שמו האמיתי ולא ישתנה". אם כן העיקר שיהיה פסוק, ושיזכור על ידו את שמו וגם יתקן את הדברים בשורש כאמור. יש לציין שמדברי הח"ח נראה להדיא שגם מי שיש לו שם המופיע בתנ"ך, צריך לומר פסוק המתחיל ומסתיים בשמו, וכן מוכח מתחילת דבריו שכתב שמי ששמו אברהם יאמר פס' שמתחיל באות א' ומסיים באות מ', ולכאורה הבנה זו אינה כדברים שנכתבו בקיצור השלה"ק שהובא לעיל. ב. ע"פ הטעם האמור לעיל, נראה שהדבר אפשרי שיעלה הפסוק אחד לשני השמות, כיון שגם בכך הוא מחדיר את הדבר לזיכרונו. אולם בספר שיח תפילה (שער ו' סימן ה') כתב לומר על כל שם פסוק אחר, והובא גם בפסק"ת (סי' קכ"ב אות ד') . ואפשר לומר שבזה סגולת הזיכרון עובדת טוב יותר. ובספר טעמי המנהגים (אות צ') בשם הזרע קודש, משמע שיש באמירה זו כח רוחני מיוחד והגנה על השם של האדם. וז"ל שם: "ובזה שאומר הפסוק בסוף תפלת י"ח שמתחיל ומסיים באותיות התחלת וסיום שמו בזה הכח יקח את שמו מבין הסט"א שלא יהיה בגלות ביניהם ויהיה שמו רק בקדושה". ברכת ה' עליכם,