שאלה: 1- החיד"א , בספרו לדוד אמת,ב,ג,כותב-אם רב קנה מצוה ,יכול איזה אדם להוסיף עליו [ולזכות בקנית המצוה] שבמצוות אין חולקים כבוד לרב, שקרוב אדם אצל עצמו. מה פשר הנהגה זו? מה עם כבוד תורה של הרב? 2- האם כמו שמותר לאונן להגיד ק"ש על המיטה וברכת המפיל כי זה מדין שמירה, כך אונן יכול לקרוא תהילים על מתו, כי זה לשמירה? 3- שהתפללו שחרית בבית האבל ולא היה שם ס"ת, האם האבל חייב ללכת לשמוע את הקריאה בבית הכנסת? 4- בת יחידה, שאביה נפטר, האם יש מקום להתחשב ברגשותיה, שתגיד קדיש בעזרת נשים בזמן שהגברים אומרים קדיש בעזרת גברים? 5- שנפטר אדם בשבת והקבורה במוצ"ש, האבל יניח תפילין בברכה ביום ראשון?
תשובה: 1. אם זה בציבור בדרך שיש בה מראית עין של זלזול ברב אסור לעשות כך ורק בדרך סמויה התיר החיד"א (כי בגמ' שאלו על דיבור מסוים אם זה מיחזי כאפקירותא ומכאן שיש לחוש למיחזי) 2. ק"ש זו תקנה של חז"ל אך תהילים זה בגדר תורה האסורה לאבל וכ"ש אונן. 3. אבל אינו חייב בקריאת התורה וע"כ הוא לא ילך אבל המתפללים ילכו לשמוע קריאת ס"ת. 4. אם איננה אומרת בהבלטה אפשר שתאמר. 5. כיון שהלילה הולך אחרי היום, ויום קבורה הוא אונן מדרבנן יניח בלי ברכה.
גירסת הדפסה
שלח לחבר