הגנה עצמית וצניעות

שאלה: שלום כבוד הרב אני מעבירה סדנאות של הגנה עצמית לנשים מטעם ארגון "אל הלב". במהלך הקורסים נתקלתי באמירות ש"בתור מישהי דתיה שרוצה לשמור את ההלכה אסור שאני אתנגד אקטיבית ואתן את המכה הראשונה לתוקף כיוון שבכך אני נוטלת חלק במעשה בעוד שאם אהיה פסיבית ולא אזום מגע (לפחות בהתחלה)אז לא יהיה לי חלק בעבירה" רציתי לקבל את תשובת הרב לטענה זו שלדעתי איננה נכונה כלל אך קשה לי לנסח זאת בצורה הלכתית כך שהדברים יתקבלו ע"י הבנות. אשמח מאד לקבל מכתב מסודר של הרב שאוכל להראותו לבנות שחושבות בכיוון הזה. בעיה נוספת שניתקלתי בה בהעברת קורסים לבנות שרות בפרט ולבוגרות החינוך הדתי בכלל היא הנכונות הרבה של הבנות לעזור לכל דורש עזרה דבר שלפי הנסיון מביא למקרים שיש בהם ניצול של הבנות וחלק ממטרות הסדנא זה לפתח את המיומנות לסרב לבקשות מוגזמות או כאלה שגורמות לתחושה לא נעימה, הבעיה היא שכאמור הבנות בטוחות שהן אמורות לעזור גם כשזה "לא נוח ולא נעים להן" מתוך התפיסה שכך היא דרך התורה, רציתי לשאול את עמדת הרב גם בעניין זה והאם יש מקורות שאוכל להשתמש בהם כדי להעביר את המסר שחובתן הראשית גם מבחינה תורנית של הבנות זה לדאוג לעצמן ולבטחונן? תודה רבה

בשתי שאלותייך חסרים פרטים לכן תשובתי תהיה כללית א. הגנה עצמית מותרת אולם רק לצורך ההגנה, ענישה או נקמה אסורות מניעת תקיפה ע" מכה מונעת צריכה שיקול דעת וזהירות רבה עד כמה היא באמת הכרחית ב. יש גבול לצורך להענות לבקשת עזרה, אדם לא צריך לוותר על כבודו, זמנו , ממונו, סבלו וכדו' בצורה גורפת, יש על כך הלכות מפורשות בהלכות השבת אבידה