האם היום כשקהילות רבות מעורבות (אשכנזים וספרדים ) וילדים רבים נולדים לזוגות מעורבים והם מתחנכים במסגרות שעל פניו, הינן "עיוורות" למוצא, ועוד הזהות האישית של כל ילד בנויה מפסיפס תרבותי ערכי הכולל ומצרף מרכיבים רבים (גם אשכנזיים וגם ספרדיים ולא רק) יחד, האם לא נכון לפסוק לכתחילה כי עיקרון האחדות גובר על העיקרון אל ’תיטוש תורת אמך’, וליצור תפילות ומניינים מעורבים ו/או אחידים, המורכבים גם וגם.? האם במצב זה כשהתפילה היא הגורם הבולט בפרהסייא שחוצה ויוצר תודעת שונות בין ספרדים לאשכנזים, לא מן הדין היה ליצור תפילה שאדרבא כוללת גם וגם.? אני מבקש יותר דיון הלכתי ופחות השקפת עולם .

ר' ספרי :"באהלה של תורה ח"ב (אורח חיים) סי' א