כתוב במשנה "אל תחזיק טובה לעצמך". אני מרגיש שלפעמים אני לוקח את זה בקיצוניות יתר, וזה גורם לי לנפילות. האם זה נכון לומר שצריך קצת להחזיק טובה ולעודד את עצמנו? תודה מראש

במשנה כתוב גם 'אם אין אני לי מי לי', ודאי שאדם צריך לדעת את ערכו, את ערך המצוות שהוא עושה, את ערך התורה שהוא לומד וערך הקדושה ששורה עליו - שאם לא כן אין טעם בכל המעשים שהוא עושה. הקב"ה חפץ במעשיו ורואה את כל אחד מישראל כבנו, הבעל שם טוב אומר שהקב"ה אוהב כל אחד מישראל כמו אדם שנולד לו בן יחיד לזקוניו. לכן ודאי שכל מעשה אפילו קטן שאתה עושה בקדושה יקר עד אין חקר. אדם צריך לשמוח במצוות כמו שהרמב"ם אומר בסוף הלכות סוכה שהשמחה במצווה היא מעלה עליונה וחלק עמוק מעניינה של המצווה, וודאי שאין טעם לשמוח בדבר שאין לו ערך - אלא שהמצוות שאנחנו עושים הן בעלות ערך עצום. יחד עם זאת, הטובה הזאת היא לא לעצמנו, זאת מתנה שהקב"ה נותן לבניו בחוניו אהוביו שלכל מעשיהם יש ערך עצום ונפלא ועל זה אנחנו שמחים. אבל לחשוב שאנחנו המקור של הכל, שאנחנו מעמידים את הדבר ואנחנו אלה שיוצרים את קדושתו ומעלתו - על זה אמרו חז"ל אל תחזיק טובה לעצמך.