שלום הרב אשמח לשאול שאלה בבקשה האם מותר להתפלל לקדוש ברוך הוא שיכוון אותך במציאות על ידי דברים שאתה רואה בעיניים ? למשל להגיד השם אם אתה חושב שהבחירה ככה וככה נכונה לי תראה לי בבקשה מחר מכונית כתומה מול העיניים שלי ‏כי מצד אחד לפעמים זה באמת קשה שאתה בהתלבטות מאוד מאוד קשה וברור שאתה מדבר עם הקדוש ברוך הוא ומבקש שיאיר לך את הדרך ואת ההחלטה הנכונה עבורך אבל בסופו של דבר אין פה שיח שממש שומעים את השם באוזניים שאומר תעשה את הבחירה הזאת ככה אל תעשה ככה אז אולי אפשר להעזר בסימנים כאלה במציאות עצמה ?

שלום וברכה, לא כדאי לקבוע סימנים כאלה משני טעמים: א. יש בכך חשש של איסור תורה של ניחוש. אמנם יש אומרים שאין איסור ניחוש בכך (עי' חולין צה: ובמפרשים שם, וברמ"א קעט ד שמביא מחלוקת והוסיף שההולך בתום ובוטח בה', חסד יסובבנו). ב. גם אם אין בכך איסור ניחוש, עדיין לא בטוח שה' מתכוון לרמוז לך משהו בסימנים שאת קובעת לעצמך. יכול להיות שאת קובעת משהו משמעותי בחיים על פי סימן שאין בו ממש. גם באופנים שקובעים סימנים באופן שאין איסור ניחוש - צריך זכות גדולה לסייעתא דשמיא מיוחדת, וגם לצדיקים לא בטוח שיצא דבר נכון, וכבר מצינו בתנ"ך תקלה גדולה בעניין כזה (עי' שופטים יא לד-מ). אז מה עושים כשיש התלבטות מה לעשות בהחלטה מסוימת, והיינו רוצים לדעת מה ה' רוצה מאיתנו וכפי שבימי קדם היו הולכים לנביא שהיה אומר לשואל מה רצון ה' ומה נכון לעשות (עי' למשל בראשית כה פס' כב-כג, שמואל א, ט ו)? א. אפשר להתייעץ עם תלמידי חכמים שיש להם חכמה רבה וסייעתא דשמיא (עי' אבות ו א - ונהנין ממנו עצה ותושייה). ב. יש מקום להיעזר בסימנים מסוימים משמיים, לא כהוכחה גמורה וכוודאית שזה מה שה' אומר לי לעשות. למשל אם אדם מתלבט אם שידוך מסוים מתאים עבורו, ובדיוק משום מקום מישהו אחר הציע את אותה הצעת שידוך בצירוף מקרים שלא נראה רגיל, יש מקום לקחת בחשבון את האפשרות שאולי יש כאן רמז משמיים, והכל בשכל ישר לפי העניין (עי' חולין צה: "אף על פי שאין נחש יש סימן". ומובא שם "רב בדיק במברא", ועי' שיחות הר"ן אות ז, שיש סימן במחשבות שנופלות לאדם בראשו). ג. בעיקר האדם צריך לחשוב בעצמו מה ה' רוצה ממנו ומה נכון עבורו. אם הוא חושב לשם שמים שנכון עבורו לעשות משהו מסוים – אפשר לסמוך על כך בבטחה. וההולך בדרך זו והולך בתמימות - יש לו סייעתא דשמיא לקבל החלטות טובות (עי' רמ"א שם, ואורות התורה יא ב). בהצלחה רבה! הרחבה: מצינו בתנ"ך ובגמרא כמה מקרים שגדולי ישראל באמת עשו סימנים לדעת מה נכון וכדאי להם לעשות. בגמרא בתענית (ד.) למדנו שלשה שעשו כן: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שלשה שאלו שלא כהוגן, לשנים השיבוהו כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן. ואלו הן: אליעזר עבד אברהם, ושאול בן קיש, ויפתח הגלעדי. אליעזר עבד אברהם - דכתיב והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו', יכול אפילו חיגרת אפילו סומא - השיבו כהוגן, ונזדמנה לו רבקה. שאול בן קיש - דכתיב והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו, יכול אפילו עבד, אפילו ממזר - השיבו כהוגן, ונזדמן לו דוד. יפתח הגלעדי - דכתיב והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וגו', יכול אפילו דבר טמא השיבו שלא כהוגן - נזדמנה לו בתו". דוגמא נוספת מצינו בתנ"ך (שמואל א פרק יד פס' ט-י) ומוזכרת בגמרא בדיון על ניחוש (חולין צה:): יונתן בן שאול עלה עם נערו להילחם בפלשתים, ועשה לעצמו סימן. אם הפלשתים יאמרו להם להמתין למטה - אזי יונתן ונערו לא יעלו להילחם נגדם. אם הפלשתים יקראו ליונתן ולנערו לעלות ולהילחם נגדם - אזי יעלו וילחמו, וזה סימן משמיים שנתן ה' את הפלשתים בידם, וכך היה. עוד למדנו במסכת חולין (צה:): "רב בדיק במברא, ושמואל בדיק בספרא, רבי יוחנן בדיק בינוקא". כלומר, רב היה בודק את המעבורת, ואם היתה מזומנת לו היה מפליג עמה ואם הדבר עלה בקושי לא היה מפליג, ע"ש עוד. המפרשים דנו איך היה מותר להם לעשות זאת ולא היה בכך איסור ניחוש. כמה סברות נאמרו להיתר שעל פיהם ניתן להסביר את כל המקרים שהוזכרו למעלה או חלקם: א. אם לא סומכים לגמרי על הסימן – אינו אסור. אף אליעזר ויונתן לא סמכו לגמרי על הסימן אלא היה להם שיקולים נוספים והסימן רק בא לחזק את דעתם, ובאופן הזה מותר (גמרא ותוספות חולין צה:). ב. אין איסור ניחוש אלא כאשר אין קשר הגיוני בין בסימן לפעולה שאותו הוא רוצה לבצע. אך אליעזר ויונתן קבעו דברים הגיוניים, שאם הנערה תנהג בחסד אזי היא מתאימה ליצחק, ומשמיים הזמינו אותה ליצחק (ר"ן חולין צה:). ג. האיסור הוא רק לעשות משהו על פי סימן כלשהו שהתרחש. אך אם אדם קובע סימן שיקרה בעתיד ולנהוג לפי הסימן ההוא אין איסור (ראב"ד הלכות ע"ז יא ד-ה). ד. כאשר לא מזכירים בפה שעושים על פי הסימן אין בכך איסור (פתחי תשובה קעט ג-ד, הערות הגרי"ש אלישיב חולין צה:). ה. בספר חובות הלבבות (שער ה פרק ה) כתב להסביר את המעשה עם יונתן כך: "...ובכן יצא גם זה מכלל נחוש, עקב התפללו לאלהים על התשועה בשבילו ובשביל כל האומה, ככתוב: כי אין מעצור לה' להושיע". אולי כוונתו שיונתן לא סמך לגמרי על הסימן אלא בצירוף תפילה לקב"ה קיווה שיצליח, וכעין הנאמר בסעיף א, וצ"ע בכוונתו. וכתב הרמ"א (קעט ד): "יש אומרים דאדם מותר לעשות לו סימן בדבר שיבוא לעתיד, כמו שעשה אליעזר עבד אברהם או יהונתן (טור והר"ד קמחי), ויש אוסרין (רמב"ם וסמ"ג). וההולך בתום ובוטח בה', חסד יסובבנו (תהילים לב, י)". לכן על פי הנ"ל יש מקום להקל בסימנים מסוימים, אך לא כדאי כנ"ל. עוד על סימנים משמיים יש מקום לדון מתי נכון לנהוג על פי מה שנדמה שראינו סימנים משמיים, ומתי לא. מצינו מקורות שונים בעניינים אלו. במי השילוח (פרשת בלק פרק כג פסוק כג) כתב שאם האדם יודע בוודאות שמעשה מסויים הוא רצון ה' - יתגבר כארי לעשות את הדבר ההוא, אף שנראה שיש לו סימנים משמיים שלא לנהוג כן. אך אם האדם לא יודע מה ה' רוצה ממנו - לא יתעקש לשום כיוון, אלא יראה אם הדבר מסתדר ומצליח על פי סימנים משמים - יעשה כן, ואם רואה שמשמיים זה לא מסתדר - לא ימשיך לעשות כן. וז"ל: "באם ידע האדם בברור את רצון הש"י אסור לו לחשות בדבר ולעזוב הדבר כפי שיתנהג מעצמו, רק צריך להתגבר כארי ולעשות בתקופות, ובמקום שהאדם מסופק בדבר אסור להיות בתוקף, רק להתבונן כפי שיתנהג הדבר בעצמו בלי דעתו כלל, כמו שמצינו בגמ' (חולין צ"ה:) רב בדק במברא היינו שהספינה באה לנגדו בלי שום השתדלותו, מזה הבין כי מה' הוא, ובלתי הסימן הזה לא היה נוסע". ובצדקת הצדיק לרבי צדוק הכהן מלובלין (אות לט) כתב שאי אפשר תמיד לסמוך על סימנים, משום שלפעמים הסימנים הם ניסיון משמיים, וז"ל: "פעמים נדמה לאדם שיש לו סייעתא דשמיא לדבר שהוא עושה, אל יסמוך על זה לאמר שדבר טוב הוא, דלולי כן לא היה הקדוש ברוך הוא עוזרו, שרק לבא ליטהר מסייעין אותו אבל בבא ליטמא אמרו רק פותחין לו ולא מסייעין. דמכל מקום פעמים יש דלנסיון סייעוהו וכיוצא, וכמו שנאמר במיכה (שופטים י"ז י"ג) שאמר עתה ידעתי כי ייטיב ה'". [נראה שניתן להוסיף עוד מקרים בתנ"ך שטעו במה שחשבו שראו סימן משמיים. שאול חשב שה' סייע לו להרוג את דוד: "נכר אותו אלקים בידי כי נסגר לבוא בעיר דלתים ובריח". וכן אנשי דוד חשבו שמשמיים הסגירו את שאול ביד דוד, עי' שמואל א פרק כד ופרק כו]. עוד כתב בצדקת הצדיק (אות סד) שלפעמים משמיים מאפשרים ומסייעים לאדם משום שזה רצונו ולאו דווקא בגלל שזה הדבר הנכון וז"ל: "פעמים שרואה בבירור שהשם יתברך מסייעו ומסכים עם מעשיו, עם כל זה אינו ראיה כי מעשיו ישרים באמת, ועל זה נאמר (ישעיה מ"ח י"ז) מדריכך בדרך תלך ודרשו חז"ל (מכות י' ב) בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו...". ע"ש. [תודה לחברי הרב נעם וייץ שהפנה אותי למקורות של מי שילוח וצדקת הצדיק]. בדברי רבי נחמן מברסלב מצינו מצד אחד שאין להתעקש בשום דבר אלא לנהוג לפי מה שה' מזמין לאדם, וז"ל (שיחות הר"ן פה): "[אין להתעקש להימנע מנסיעות] אחד שאל אותו על ענין נסיעה לאיזה מקום אם יסע לשם. השיב לו: כשרואה אדם נסיעה לפניו, אין לו להתעקש למנוע מזה לישב בביתו דוקא, כי בכל מקום שאדם נוסע לשם הוא מתקן שם איזה דבר; רק שיזהר להיות שמור מן העבירה חס ושלום. אבל כשהוא רק שמור מן העבירה חס ושלום, אזי כל אדם מתקן בכל מקום שהוא נוסע לשם, אפילו איש פשוט לגמרי. כי בכל מקום שהאדם בא לשם, הוא עושה שם בודאי איזה דבר שבקדושה על כל פנים. כי מתפלל שם ואוכל שם ומברך על אכילתו לפניו ולאחריו וכיוצא בזה. כי בודאי איש ישראלי, אפילו הפחות שבפחותים, על כל פנים הוא עושה כמה דברים שבקדושה בכל מקום אשר הוא שם. ועל כן בודאי האדם מוכרח מן השמים להיות שם באותו מקום דוקא כדי שיתקן שם מה שהוא דוקא צריך לתקן שם. על כן הוא טובה לפניו מה שנזדמן לו נסיעה לשם, כי אולי יהיה מוכרח לבוא לשם בשלשלאות של ברזל. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על יעקב אבינו (שבת דף פט:): ״ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא״ וכו', כמו כן הוא בכל אדם, שהוא טובה לפניו מה שמזדמן לו נסיעה לשם, כי בלא זה אולי היה מוכרח לירד לשם ״בשלשלאות״ וכו' חס ושלום, כנזכר לעיל. וכל זה דיבר עם איש פשוט לגמרי, כי אפילו איש פשוט לגמרי מישראל מתקן גם כן בכל מקום שהוא, ובלבד שיהא שמור וכו', כנזכר לעיל. עכ"ל שיחות הר"ן. ועיין גם בספר חיי מוהר"ן בפרק 'שלא להתעקש על שום דבר'. מאידך בסיפורי מעשיות בסיפור "מעשה מרב ובן יחיד", מסופר על בחור שלא מצא טעם בלימודו ובתפילתו, ורצה להגיע לצדיק מסוים שיורה לו את הדרך בעבודת ה', ואביו מנע את הנסיעה בגלל הוכחות שונות משמיים שלא לנסוע (עברו על גשר ונפל סוס למים, והמרכבה נתהפכה וכמעט טבעו וכו). לבסוף התברר שהסמך מ"ם הוא זה שגרם ל"סימנים והוכחות" האלו כדי לעכב את המפגש עם הצדיק, ולמנוע בכך את ביאת המשיח. על פניו המסר של רבי נחמן הוא שהאבא היה אמור להתעקש נגד הסימנים ולא לחזור הביתה. ויש לשאול, לכאורה היה נכון מה שעשה האבא שלא להתעקש נגד הסימנים שראו, וכפי שלימד רבי נחמן שלא להתעקש על שום דבר. ויש לומר שהכל לפי העניין. הבן הנ"ל לא הרגיש טעם בלמודו ובתפלתו לאורך זמן, והיה מתגעגע מאד למלאת חסרונו ולא ידע מהו, ונתנו לו עצה שיסע לאותו צדיק. אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ, והרגשה עמוקה כזאת בנפש - יש להקשיב לה. ועוד אפשר שהאבא הנ"ל רצה לעכב את העניין שלא לשם שמים (אולי מפני עין רעה, ואולי מגאווה ע"ש בסיפור), ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. וצריך עוד עיון בכל זה. עוד מצאתי בספר 'שיעורי תורה לרופאים' (כרך ו, סי' שנג) לגר"י זילבשטיין: "ומעשה שהיה, בתינוק שהיה אמור לעבור ניתוח ביום ראשון, ובמוצאי שבת קיבל חום, ודחו את הניתוח לשבוע הבא, ושוב בשבוע השני קיבל חום, ושוב דחוהו, ובמוצאי שבת שלישי שוב קיבל חום ודחוהו, ובמוצאי שבת הרביעי לא היה לו חום, והסתפקו ההורים, אם לעשות לו את הניתוח, כי אולי יש בזה סימן שאין צריך לנתח. הלכתי עמהם למרן ראש הישיבה הגרא"מ ש"ך זצ"ל ואמר לא לחשוש ולנתח, כי אין סברא לשלשת הפעמים שנאמר יש כאן חזקה לא לנתח, ואם אין בזה סברא, ובכל זאת חוששים, יש לחוש לניחוש". יש עוד מקורות בכל זה, תן לחכם ויחכם עוד. על כל פנים נראה שקשה לדעת בוודאות איך להתבונן בסימנים. ומסתבר שחשוב להבין בכל מקרה מצד עצמו לאן הסברא נוטה, ולחשוב בכנות ולשם שמים מה ה' רוצה מאיתנו. אם הסברא גם ככה נוטה לכיוון מסויים שכך רצון ה', יש יותר מקום לראות סימנים משמיים הנותנים חיזוק לכך, ובפרט אם הסימנים חזקים. ה' יאיר עינינו בתורתו, ולעשות את הנכון בעיניו.