ידועה המחלוקת הנ"ל בין השו"ע לרמ"א בסעיף ט’. בני אשכנז נהגו לפסוק כשיטת הרמ"א, כידוע. אבל המ"ב כותב שם בסעיף קטן ה: "וירא שמים יחמיר על עצמו לחוש לדעה הראשונה ויעשה טלית של צמר, כדי שיתחייב בציצית מן התורה לכולי עלמא...". מדוע, אם כן, בני אשכנז נוהגים לפסוק בעניין זה כשיטת הרמ"א, ולא לחוש לדעת המ"ב?

בארץ ישראל האקלים חם ובקיץ קשה ללבוש בגד צמר ואדם לא חייב להחמיר, אם מנגד נגרם לו סבל של חום. מה גם שהטלית גדול היא בכל מקרה של צמר, ובחורף ראוי לירא שמים להחמיר ללבוש טלית קטן של צמר.