שלום, אני בת 14 וחצי. ולא מזמן ניסיתי לחזור לדת ולהתחבר אליה מחדש. בשבועות האחרונים יש לי חשש לגבי זה. ההרגשה שלי היא שאני לא מאמינה ולא בוטחת בהקב"ה באופן נפשי, אני מפחדת כשעולים בי חששות בנוגע לזה. אולי זה סימן לכך שאני לא צריכה להיות דתיה. דוגמא לכך, אני מתפללת שלוש תפילות ביום אך הצניעות ושמירת שבת הן המצוות הכי מסובכות עבורי. וכשאני מתפללת אני מרגישה שיש לי צורך לסיים את התפילה וללכת למשהו אחר. תעזור לי בבקשה, כי אני חייבת לחזור לעצמי לפני שאני עושה את הטעות של חיי. בברכה

בס"ד שלום לך. קראתי את מכתבך ומאוד הבנתי אותך. זה מאוד לא קל ומאוד לא פשוט, להרגיש כך. זו ממש תחושה מאוד לא טובה. את זוכה לעשות המון המון דברים נפלאים, זוכה לצעוד צעדים מאוד גדולים וחשובים, ומאוד חשוב שלא להפסיק, שלא לתת לקולות המחלישים להפריע בהמשך ההתקדמות שלך. נכון הדבר, שפעמים רבות יש לאדם דברים שהם יותר קלים לו או לה, וישנם דברים שהם יותר קשים. ולפעמים הדברים הקשים יותר לאדם נותנים לו תחושה שהכל לא שווה, אך זה לא נכון. חשוב מאוד לדעת, שביהדות, כל דבר טוב שאתה עושה, זה אוצר עצום, כל מצווה שאת זוכה, זה אוצר שאין כמוהו בכל העולם. אמנם ישנם דברים שאת עוד לא ממש עושה, אך בעזרת ה' זה יגיע. ועבירה לא מכבה מצווה, כלל וכלל. כל מצווה שאת עושה צריכה למלא אותך בשמחה עצומה, כי זו זכות כל כך גדולה. נכון שיש עוד מה להתקדם, אבל ה' יתברך אוהב את מה שאת עושה, מאמין בך, ונותן לך את היכולת להמשיך הלאה. אל יאוש, אל חשש, עבדי עם עצמך להתרגל לראות את הטוב, לראות את הדברים הטובים שאת עושה, במה שאת זוכה, ויחד עם זה, נסי להיכנס למסגרת, למסלול של למידה שיחזק את הדברים שאת מרגישה שאת זקוקה בהם לחיזוק. על ידי לימוד ותפילה על הדברים תזכי לכוחות חדשים להתקדם בהם, להצליח בהם. שתהיה לך המון המון הצלחה, ואשמח לעזור בכל מה שאוכל, בעצה והדרכה, בתמיכה ובכל מה שאוכל. בברכה הרב יצחק גרינבלט.