שלום כבוד הרב, בליל שני של ראש השנה נוכחתי שאין לי אש להשתמש בה. הלכתי למטבח של בית הכנסת (מול הבנין שלנו) ששם היה נר זכוכית דלוק. אחרי שהעברתי אש לנר שלי, רציתי להניח את הגפרור במקום שיכבה מאליו כדי שלא לכבותו. טעות גדולה... הנחתי בתוך הפח על משהו שנראה היה כברזל אבל האש התלקחה עם הטישויים שבפח. שמעתי פעם שבימינו שהבנינים צפופים והאש יכולה להתפשט מותר לכבות אש. מיד כשראיתי את ההתלקחות שפכתי מים וכיביתי. החלטתי שבכל אופן זה יותר טוב מאשר שיעברו על חילולי יום טוב רבים - טלפונים למכבי אש וכו’ וכו’ עד שממילא יכבו את האש בכל מקרה. לאחר מכן חשבתי שאולי הייתי צריכה להוציא את הפח החוצה (למרות הבושה שבדבר - איזה שלומיאלית האישה הזו) ולהניח באיזה מקום שהאש תכבה מאליה. סביר להניח שהאנשים מסביב היו מתקשרים מיד למכבי אש ואז לא חסכנו כלום. כמובן שלהבא אדע להניח על הרצפה או בתוך הזכוכית של הנר המקורי כדי שלא להכנס למצב המסוכן הזה, אבל לעת עתה חשוב לי לדעת: 1. האם היה מותר לי לכבות את האש? מה הייתי יכולה לעשות טוב יותר? 2. איזה תיקון אני יכולה לעשות על כך שעברתי - אולי באונס, אולי בשגגת תלמוד, אולי בעצת היצר, ובודאי בחוסר תכנון ומחשבה - על עברה כזו בעצם יום הדין, שה’ ירחם. תודה מראש.

א.ראשית צריך ליצוק מים מסביב כדי לעצור את האש אבל אם האש גדולה מותר לכבות. ב. אם הלהבה היתה גדולה היה חשש סכנה ולכן אינך צריכה שום כפרה. אבל אם היתה להבה קטנה והיה אפשר להקיף אותה במים אז טוב תעשי אם תתני צדקה, ואין צורך בכפרה נוספת.