ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בן אדם לחברו | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"ג אייר תשע"ו

בן אדם לחברו


הרב בניהו שרגא

שאלה:
אם ביישתי בן אדם ברבים וביקשתי סליחה ביחיד כמה פעמיים והוא כבר סלח לי בפעם הראשונה זה נמחל לי?

תשובה:
שלום צדיק.

אשריך על רצונך לתקן עניין זה. אכן אנו בתקופה של ספירת העומר בו היה חוסר כבוד אחד לשני. התיקון לכך הוא לרצות ולפייס כפי שעשית. חזק וברוך.
לגבי שאלתך – נראה שאת עיקר המחילה השגת.

אמנם לכאורה כפרה שלמה ממש, כן מצריכה לבקש ממנו מחילה בפני עשרה אפילו כאלו שלא נכחו באירוע.
יש בכך חוסר נעימות , אך דווקא היא גורמת לכפרה האמיתית והשלמה.

כמובן שיש לבדוק שבקשת המחילה בפני רבים לא תבייש אותו יותר.

בהצלחה רבה


מקורות והרחבה

במקרה ואדם העליב את חברו בינו לבין עצמו שלא ברבים. המעליב לא ביקש את סליחתו אך הנעלב סלח מעצמו.

מגלים לנו הפלא יועץ [תשובה] והגר''י בלזר [כך כתבו בשמו ה'מועדים וזמנים' ח''א סימן נד, ו'לתשובת השנה' פ''ב מהלכ' תשובה ה''ט אות ג] שחסר לו.
הפלא יועץ כתב שהועיל לו הרבה אך עדיין חייב לעשות את כל המוטל עליו ולרצות את חברו.
בשם הגר''י בלזר ציינו שחסר לו בכפרה.

כך מובא בתלמוד בבלי מסכת יומא דף פז עמוד א
'רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא [רש''י :'הטבח חטא לו']- לא אתא לקמיה. במעלי יומא דכפורי אמר איהו [רב] : איזיל אנא לפיוסי ליה. פגע ביה רב הונא; אמר ליה - להיכא קא אזיל מר? - אמר ליה לפיוסי לפלניא. אמר: אזיל אבא למיקטל נפשא. אזל וקם עילויה, הוה יתיב וקא פלי רישא [רש''י :'משבר עצמות ראש של בהמה'] , דלי עיניה וחזייה, אמר ליה: אבא את! זיל, לית לי מילתא בהדך! בהדי דקא פלי רישא אישתמיט גרמא, ומחייה בקועיה, וקטליה'.

לכאורה קשה – מדוע רב הטריח את עצמו ללכת לטבח. די במה שרב מחל לו?
אלא מדייקים מכאן הפלא יועץ, הגר''י בלזר [מובא שם] וה'מועדים וזמנים' שאין כפרה במה שהנפגע מחל אם הפוגע לא הכניע ובייש את עצמו לבקש מחילה.

כך לשונו של הפלא יועץ :
'אבל אם ציער חבירו וחטא כנגדו בין בגופו בין בממונו בין בכבודו אינו נמחל לו עד שירצהו ואף אם הנחבל ימחול מעצמו ויעביר על מדותיו ... לא סגי בהכי דנהי דמועיל הרבה אבל עכ״פ חיובא רמיא עליה דאיניש לעשית את מה שמוטל עליו ולרצות את חבירו תדע דהא מייתי בש״ס עובדא דרב דהוה מסדר וממצי נפשיה לההיא טבחא בכל מעלי יומא דכפורי כי היכי דלישאל מניה מחילה ותהוה ליה כפרה ש״מ דלא סגי כשימחול הנחבל מעצמו לחוד ...'.

כעין זה הובא בשם החזו''א [הובא בשו''ע הוצאת 'דרשו' בשם חוט השני יום כיפור עמ' ק 'שמעתי'] שעיקר הפיוס הוא שעל ידי בקשת המחילה הוא מכניע את עצמו. בכך הוא עושה 'תשובת המשקל' על מה שחטא כלפיו.

כן הוסיפו המטה אפרים [של הרב אפרים מרגליות. סימן תרו סעיף ג] וקיצור שו''ע [של הרב שלמה גאנצפריד. סימן קלא ס''ד] שאם לא מתעורר מעצמו לבקש מחילה, יש לנפגע להתקרב אליו כדי שיבקש ממנו מחילה. [משמע שלא די בכך שימחול לו אלא יש לו לגרום לפוגע לבקש מחילה. יש צורך שהוא יבקש מחילה].

כך כתב המשנה ברורה סימן תרו ס"ק ב
'ונכון שילך בעצמו אליו ולא ישלח תחלה אמצעי שירצה לקבל פיוסים ואם קשה עליו לילך בעצמו תחלה או שיודע שיותר קרוב הפיוס ע"י איש אמצעי שיתווך ביניהם יכול לעשות ע"י אמצעי'.
כלומר - עדיף שיבקש בעצמו את המחילה ולא ישלח שליח .
נימק זאת המטה משה [סימן תתמח] כי ע''י הבושה במה שהולך לבקש מחברו סליחה, יתכפר חטאו שעשה לחברו.

זה לשונו של המטה משה עמוד העבודה עשרת ימי תשובה סימן תתמח
'...מכאן נראה שהוא מנהג של טעות מה שנוהגים בזמנינו, אם יחטא איש לאיש והקניטו בדברים, נכנס ביניהם אמצעי עושה שלום ומדבר עם העלוב שירצה לקבל פיוס העולב, ואחר זאת ההקדמה יבא העולב לבקש מחילה ממנו. ואין זאת כוונת שמואל, אלא שהעולב ילך מעצמו לפני העלוב ואומר סרחית עלך. ואם לא קבלו אז יביא אנשים עמו וחוזר לחלות פניו לפניהם שימחול לו, וכן יורה דקדוק לשון שמואל. ועוד יגיד עליו רעהו שאמר ואי מיית צריך למיזל על קבריה וכו', וראוי שנאמר שההליכה לפייס לפני החי והמת אין בהם הקדמה בידיעה, רק שהעולב ילך מעצמו לפייס העלוב, וזאת הבושה ובזיון הם לכפר עליו מאשר חטא לחבירו, אפילו לא הקניטו אלא בדברים'.

א''כ רואים שצריך שהפוגע יכניע את עצמו ויבקש מחילה.
ויותר מזה ראינו אצל המטה משה [יתכן וזו גם כוונת המשנ''ב במה שכתב 'תחילה']
שאפילו אם בסוף יבא לבקש ממנו מחילה רק ששולח לפני כן שליח 'להכין את הקרקע' זה 'מנהג של טעות'. צריך בראשונה ללכת בעצמו. רק אם לא עזר, אז להביא אנשים נוספים.

כל זה כשביישו בפני יחיד וחסרה לו בקשת המחילה [אך מחל לו] שאז לא השיג כפרה שלמה.

מה הדין במקרה שלנו שביישו ברבים אך כן ביקש ממנו מחילה ביחיד והלה סלח לו?

יש להבין קודם מה נדרש מהמבייש בפני רבים:

פסקי תשובות אורח חיים סימן תרו
'והמבזה את חבירו בפני רבים צריך לפייסו בפני רבים, ודי בפני עשרה אנשים אפילו אם ביזה אותו בפני קהל רב יותר, ואפילו י' אנשים אלו לא היו בשעה שביזה אותו'.

מקורו הוא ממקור חיים [לבעל החוות יאיר] על סימן תרו סע' א:
'ביזהו בפני רבים צריך מחילה בפני רבים ומכל מקום בעשרה סגי אפילו אחרים'.

כתוב שהמבזה ברבים צריך לבקש מחילה בפני רבים.

יתכן והדברים דומים למה שכתבנו לעיל.
ראינו שהריצוי והפיוס צריכים לבא עם בקשת הפוגע כדי להשיג כפרה שלמה. א''כ אולי אף המבייש בפני רבים צריך לעשות את הריצוי הנדרש ממנו [בקשת מחילה בפני רבים] דווקא בבקשת הפוגע בפני הרבים כדי להתבזות יותר ובכך להשיג את הכפרה השלמה.

אמנם יתכן ועיקר הדין הוא שחברו ימחל. מה שיש עניין שהחוטא יכניע את עצמו, זה עניין טוב וחשוב כדי להשיג כפרה שלמה יותר, אך יצא י''ח מעיקר הדין במה שחברו מחל.
לכן אולי ה'מועדים וזמנים' ו'לתשובת השנה' דיברו על כפרה [שאינה שלמה כשאינו מבקש מחילה בעצמו] ולא דיברו על חובת פיוס [כי אולי אין כזו חובה מעיקר הדין אחרי שמחל לו].

עד עתה דיברנו בחשיבות בקשת המחילה כדי להיכנע ולהתבייש בפני הנפגע.
עוד עניין מצאנו בראב''ד שבבקשת מחילה ברבים שהיא בעצם כוללת הודעה ברבים על תשובתו, יש בכך תיקון לפגם שעשה [כנראה בפן שלו מול המקום].

רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ה
'ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים ואומר להם אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם, וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח, במה דברים אמורים בעבירות שבין אדם לחבירו אבל בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו ועזות פנים היא לו אם גילם, אלא שב לפני האל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו ומתודה עליהם לפני רבים סתם וטובה היא לו שלא נתגלה עונו שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה.
השגת הראב"ד במה דברים אמורים בעבירות שבין אדם לחבירו. א"א וכן עבירות המפורסמות ומגולות אף על פי שאינן עם חבירו שכמו שנתפרסם החטא כך צריך לפרסם התשובה ויתבייש ברבים'.

הרמב''ם כתב שבעבירות שבינו לחברו, טוב ושבח לו אם מפרסם את חטאו ואת התחרטותו ברבים כדי שתשובתו תהיה גמורה [כנראה הכוונה לכפרה שלמה].
הרמב''ם לא דיבר על לבקש סליחה ברבים אלא להודיע לרבים שחטא ושמתחרט [כך לשונו 'חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם'. אין פה לשון נוכח ולא בקשת מחילה.
לא אומר 'חטאתי לך פלוני ועשיתי לך כך וכך ,תמחל לי'].

הראב''ד הוסיף שאף בעברות שבינו למקום , אם חטא בעברה מפורסמת, אז כפי שהתפרסם החטא, כך צריך לפרסם התשובה ולהתבייש.
משמע מהראב''ד שעניין הבושה בפרסום התשובה הוא מצד 'בין אדם למקום' שכפי שפרסם החטא ללא בושה, כך יפרסם התשובה מתוך בושה.
לפי''ז לכאורה לא די במחילת הנפגע. במחילתו הוא תיקן את חטאו כלפי חברו. עדיין נשאר לו לתקן את חטאו מול המקום. תיקון זה יתבצע בשלמות רק כשיודיע תשובה ברבים. כשמבקש מחילה ברבים, בעצם הודיע תשובתו ברבים.

לסיכום-
ראינו שלא די במחילת הנפגע אלא צריך בפועל לבקש מחילה ממנו.
הצורך בכך הוא כדי שהפוגע יתבייש ואז או מצד שייכנע לפני הנפגע [תיקון להתגאות עליו דבר שהוביל להעלבתו] או מצד יחסו כלפי שמיא כשחטא לפני רבים [תיקון לחוסר בושה בלחטא לפני ציבור].

במקרה שלנו שביישו לפני רבים-
יש צורך כדי להשיג כפרה שלמה לבקש ממנו מחילה לפני הרבים [אף כשכבר מחל]
משתי הסיבות:
א. תיקונו הוא בקשת מחילה לפני רבים. כלומר שהתבייש ויכנע לפני הנפגע בנוכחות הרבים.
ב. בכך מודיע תשובתו לרבים. מתקן בכך את חוסר הבושה במעשה החטא לפני ציבור.


חיים טובים ומבורכים לך ולכל בית ישראל.




ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il