שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות פרטיות בסוגיות שונות

אחת משלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן

undefined

הרב בניהו שרגא

כ"ד סיון תשע"ב
שאלה
שלום רב: אני באמצע ללמוד את שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת. הגעתי למידה התשיעית: "כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחד שהוא כעניינו יצא להקל ולא להחמיר". אני מנסה כבר יומיים להבין ולא מצליח. הצלחתי להבין בערך שהפרט היה כלול בכלל והתורה כותבת אותו פעם נוספת באופן נפרד ובכך נלמד דין רק להקל.. שאלתי היא: מה ההבדל בין המידה הזו לבין המידה: "כלל ופרט".. גם שם התורה כותבת בנפרד משהו שכבר היה כלול בכלל... ? רוב תודות על העזרה. האתר נפלא ותורם הרבה בתחום התורני.
תשובה
שלום רב, אשריך צדיק שאתה לומד את הבריתא של ר' ישמעאל. תיקנו לאומרה בכל בוקר בתפילה כדי שתהא לכל יהודי זכות של לימוד הגמרא הקדושה [שו"ע או"ח נ]. אמנם זכות זו נזקפת לאדם רק כשהוא מבין את שהוא קורא [מג"א,משנ"ב שם]. אתה אכן משתדל להבין. אשריך. נבאר בעז"ה תוך מתן דוגמא: 'כל דבר שהיה בכלל'-שחין ומכווה הם בכלל הנגעים. 'ויצא לטעון טוען אחר שהוא כעניינו'-התורה עסקה באופן פרטני בענין שחין ומכווה [ויקרא יג,יח-כח]. התורה הדגישה בהם דינים מסוימים של נגעים,לעומת דינים אחרים שלא הזכירה אותם כלל.[לא הזכירה דין 'מחיה' שהוא אחד מסימני הטומאה,ולא הזכירה את ההסגר של השבוע השני כאשר לא פשה הנגע אחר השבוע הראשון של ההסגר] בכך הוציאה אותם מהכלל כדי לטעון וללמד עליהם טוען ודין מחודש והוא שאין להם דין 'מחיה' [זהו אחד מסימני טומאה] וכן נידונים רק בשבוע אחד [הכהן מסגירו רק לשבוע אחד.ואם לא פשה הנגע-טהור ולא מסגירו לשבוע שני]. 'יצא להקל ולא להחמיר'-העיסוק הפרטני בשחין ומכווה תוך ציון של רק חלק מדיני נגעים,לימד להקל עליהם שיש להם רק את הדינים הכתובים בהם ולא את שאינם כתובים [אין המחיה מטמאה, ולא מסגירים שבוע נוסף]. עתה נבאר בעז"ה את המידה 'מכלל ופרט' 'כלל ופרט..'-'אדם כי יקריב מכם קרבן לה',מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם' [ויקרא א,ב].בהמה-זה כלל הכולל אף חיות.בקר וצאן-זהו פרט שלא כולל חיות. המידה היא שאין בכלל אלא מה שבפרט והיינו שמותר להקריב רק מבקר וצאן ולא מהחיות. ההבדל בין המידות הללו לכאורה שבמידה 'כל דבר שהיה בכלל' הכתוב לא סתם כתב פרטים [שחין ומכווה] אלא חזר והדגיש בהם חלק מהדינים. לעומת 'כלל ופרט...' שציין הכתוב את הפרט אחר הכלל ולא כתב שוב פעם חלק מהדינים בענין הפרט.אלא בפעם היחידה שלימד את הדין כתב זאת אחר כתיבת הכלל והפרט. עיין-ספרא בריתא דר' ישמעאל פרשה א,משנה נגעים פרק ג משנה ד, פירוש המשנה לרמב"ם שם ,אבודרהם [ציין דוגמא אחרת], הליכות עולם שער רביעי פרק ב, אנצקלופדיה תלמודית כרך ו 'דבר שהיה בכלל...',של"ה בכללי התלמוד. חיים טובים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il