תודה רבה על התשובה! אשמח אם אפשר להרחבה בנושא לשון הנדר. האם כל דיבור נכלל בעיקר הלשון (מדיני ידות או כינויים), ולכן לא יפטר בהתרת נדרים הכללית, או שדוקא לשונות מיוחדות לנדרים ושבועות לא יפטרו, אבל דיבור בעלמא (שנאסר מידות או כינויים, אלא אם כן יש לחלק בניהם) כן יפטר? תודה רבה!

שלום וברכה, מבואר בגמרא (נדרים ח.) שכאשר אדם אומר שיעשה דבר מצוה כגון שילמד פרק מסוים אף שלא אמר לשון נדר הרי שזה תופס כנדר. בדרך כלל נדר לא תופס במקרה כזה שהוא לא התפיס בדבר הנדור, אך בדבר מצוה הנדר תופס אפילו שלא אמר לשון נדר, וביארו הראשונים (ר"ן ורא"ש שם) שבדבר מצוה זה נחשב נדר משום הלימוד המובא במסכת ראש השנה ו. "בפיך - זו צדקה". אין זה עניין לידות נדרים או כינוי נדרים. הפוסקים (המובאים בתשובה הקודמת) הקלו לסמוך על התרת נדרים הכללית כל עוד שלא אמר לשון נדר אלא רק אמר שיעשה דבר מצוה או שנהג במנהג טוב שלש פעמים. (ויש קצת פוסקים שסמכו על התרת נדרים הכללית אפילו לגבי נדר גמור כמובא ביביע אומר ח"ד יו"ד סי' יא).