שלום, ספרדי שמתפלל במניין אשכנזי וכבר סיים לומר ׳השומר את עמו ישראל לעד׳ , ועכשיו שומע מהחזן ברכת ׳השומר את עמו ישראל לעד׳ וגם ׳המלך בכבודו תמיד ימלוך עלינו׳ - האם עליו לענות אמן על שתי הברכות הללו? אשמח אם אפשר הסבר לשאלה, תודה רבה

שלום וברכה, לדעת הבן איש חי (פקודי ה) לאחר שסיים השומר את עמו ישראל לעד לא יפסיק לענות על שום דבר, חוץ מעניית קדיש וחמשה אמנים של קדיש. גם אמן של הברכה 'שומר את עמו ישראל' לא יענה, שאין עונין כאן אמנים של ברכות. לדעת הגרע"י (יחוה דעת ב ל) לאחר שסיים השומר את עמו ישראל לעד - רשאי לענות אמן על כל הברכות ששומע, וכל שכן אמן על שומר את עמו ישראל לעד שחייב להפסיק ולענות. נראה שגם לדעת היחוה דעת אין לענות אמן על ברכת המלך בכבודו, משום שדעת הגרע"י שלא עונים אמן על ברכות שהאדם לא נוהג לברך כמו על הלל של ראש חודש אף שהמברך יש לו על מה לסמוך (עי' יחוה דעת ח"ד לא). מקורות והרחבה: לגבי עניית אמן על ברכת יראו עינינו נראה כאמור שגם לבן איש חי וגם לגרע"י אין לענות. לבן איש חי לא עונה משום שלדעתו אין לענות על שום אמן לאחר שומר את עמו ישראל לעד. ולשיטת הגרע"י שלא עונים אמן על ברכה שהאדם נוהג שלא לברך כגון ספרדי השומע ברכת הלל בראש חודש מאשכנזי לא יענה אמן. אך יש בכל זאת מקום לענות אמן על ברכת יראו עינינו, כי דעת הגרע"י אינה מוסכמת שלא לענות אמן על ברכה שהאדם לא נוהג לברך. הביאור הלכה (רטו ד) כתב: "נראה דאם אחד נוהג כאיזה דעה ואותה דעה לא הודחה לגמרי מן הפוסקים [כגון מי שמברך בא"י חי העולמים כדעת הירושלמי] אף שמן הדין אין מחוייב לענות עליה אמן דספק אמן לקולא מ"מ אין איסור אם עונה עליה וכמו שכתב הפמ"ג באות א' דאין בו חשש דלא תשא". וכן הורה הגר"ש ישראלי בנידון שלנו שגם בן ארץ-ישראל שנמצא בחו"ל, אף על פי שאינו נוהג לומר "יראו עינינו", יענה "אמן" (שו"ת מראה הבזק סיון תשנ"ג). כמדומה שיש מקום לפסק זה גם לבני ספרד, שהרי הגר"מ מאזוז מצד אחד פוסק כגרע"י שנוהגים לענות אמן על ברכות לאחר סיום "שומר את עמו ישראל לעד" (שו"ת איש מצליח ח"א סי' יח, בהערה בסיכום התשובה מבן המחבר). ומאידך הגר"מ מאזוז סבר שאפשר לענות אמן על ברכה שהעונה לא רגיל לומר בעצמו כגון הלל בראש חודש. לפי זה הגר"מ מאזוז יכול להסכים לגר"ש ישראלי שספרדי יענה אמן על ברכת יראו עינינו. הרוצה לנהוג כבן איש חי ולא לענות אמן אף שמתפלל עם אשכנזים שעונים אמן - נראה שאין בכך בעיה של לא תתגודדו, שבעידן קיבוץ גלויות ב"ה כמעט ולא קיים הדין של לא תתגודדו. כך כתב המנחת אשר (דברים כח אות ד): "והנה בזמנינו כמעט ונשתכח כל עיקר הלכה זו ובכל עיר ועיר כל איש ואיש נוהג לפי מנהגו ומעללו וכל אחד עושה מה שלבו חפץ אפילו באותה קהילה ובאותו בית כנסת, גם בנוסח התפלה וגם בכל מנהגי נפילת אפים ובכל ענין וענין. וראיתי באגרות משה (ח"ה או"ח סימן כ"ד אות ו') שכתב דכיון שכך נהגו והדבר ידוע לרבים שוב אין חשש שיגרם מחלוקת ושוב אין בזה איסור מצד לא תתגודדו. וכך גם בזמנינו שחיים אנו בקיבוץ גלויות ובכל שכונה ושכונה יש חסידים מעדות שונות לצד תלמידי הישיבות הליטאיות ובני עדות המזרח מחוגים שונים וכל אחד מחזיק במנהגיו..." ע"ש. וכעין זה כתבו עוד פוסקים, עיין בפסקי תשובות (קלא ח). הנידון שלנו קל יותר מנפילת אפיים וכדומה שאף אחד לא שם לב אם מישהו עונה אמן או לא ואין בכך חשש לא תתגודדו, וכל אחד יעשה כמנהגו.