יש מעט מאוד חומר כשר שאני מצליח למצוא על שדים. סליחה... אינני רוצה להשליך את התסכול שלי על אף אחד, אבל רוב מה שאני קורא הוא מטפורי, או עוסק בהסברים מדוע לא כדאי לחשוב על שדים, או שטוען שאין להבין את השדים כפשוטם. כחסיד חב"ד, אני מאמין מאוד בתורתו של הבעל שם טוב, בקבלה ובתורת החסידות. האם אפשר לשאול: כאשר הבעל שם טוב גירש את השדים לשכון במדבר, האם הם עדיין יכולים ללבוש צורה גשמית כפי שמתואר בתלמוד? מדוע כמעט שאיננו שומעים כיום סיפורים עליהם? האם תוכלו להרחיב בנושא ככל האפשר? תודה רבה!

שלום וברכה, כתבו הספרים הקדושים שבזמן הזה נחלש כח הסטרא אחרא, ואין כמעט חשש לנזק משדים וכדומה (ליקוטי הלכות ברכות השחר ה עז, הבן איש חי בספרו רב פעלים חלק ב - סוד ישרים סימן ט ועוד). מה שכתבת שהבעל שם טוב גירש את השדים למדבר – צריך לדייק שאין הכוונה שהבעל שם טוב גירש את השדים כליל, וכבר אין בעולם שום שדים. אלא הבעל שם טוב היה פועל בעבודתו להרחיקם. כך מובא בספר 'שפע חיים' לרבי מקלויזנבורג (דרשות חומש ורש"י תשל"ט פרשת קרח עמ' תז): "כי באמת מקום משכנם צריך להיות אחרי הרי החושך, הרחק מישוב בני אדם. וכל זמן שהיו בעולם צדיקים כמו הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים זי"ע ושאר צדיקים קדושי עליון בכל הדורות, היו פועלים בעבודתם לרחק את הקליפות מהיישוב ולגרשם למקום נידח אשר לא עבר שם אדם מעולם, אבל בימינו משגרמו העוונות וכו, ע"ש". הרבי מלובביץ זצ"ל (אגרות קודש חלק יב עמ' סד) הורה לאשה שחששה משדים, שלא לחשוש מזה. וז"ל: "ותסיח דעתה לגמרי ממחשבות בטלות אודות שדים ר"ל וכיו"ב, וכבר אמרו הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ונאמר באברתו יסך לך כו' לא תירא מפחד לילה כו' יקראני ואענהו וגו". וע"ש שגם כתב לה (כדרכו הרבה פעמים) שיבדקו מזוזות ותפריש צדקה ותאמר קודם השינה קריאת שמע (על כל פנים פרשה ראשונה). הרחבה: במהות השדים בגמרא (חגיגה טז.) מובא הסבר קצר במהותם של השדים: "ששה דברים נאמרו בשדים, שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם. שלשה כמלאכי השרת: יש להם כנפים כמלאכי השרת, וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת, ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת. יודעין סלקא דעתך? אלא: שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת. ושלשה כבני אדם: אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם, ומתים כבני אדם". אך הסבירו המפרשים שאין להבין את הדברים כפשוטם, שהשדים אוכלים ושותים אוכל ומים כמו האוכל והמים שלנו. כך כתב המהר"ל (חדושי אגדות גיטין סח.): "ואל יעלה על דעתך כי יש להם שתיה כמו שתיה שלנו, כי אין הדבר כך כי אין להם שתיה שלנו, אבל השתיה הוא לפי יחוס עצמם, כי במה שהתחתונים אי אפשר להם מבלתי קבלה והוא אכילה של התחתונים, ובמה שאלו כחות הם מתיחסים אל התחתונים שייך בהם קבלה גם כן, ואין בקבלתם עניין גשמי ממש כמו שלנו". וכעין זה כתב הרמח"ל (מאמר העיקרים): "עוד מין אחר של נבראים נמצא, שהוא מין אמצעי בין גשמי ורוחני, והיינו, שיש בו קצת מגבולי הגשם ועניניו ומשולל מקצתם, ושם המין הזה נקרא - שדים. ויש בהם קצת גופניות, אך לא כגופניות שלנו, ויש בהם קצת עניני רוחניות, אך לא כרוחנים ממש. וגם בהם יש מדרגות מדרגות ומינים שונים, וכפי מדרגותיהם כך הם החוקים והגבולים שלהם". הרמב"ן (ויקרא יז ז) ביאר מדוע נקראו בשם 'שדים', וז"ל: "ויקראו "שדים" בעבור שמשכנם במקום שדוד כגון המדבר". שני טעמים שהתמעטו השדים והכוחות השליליים כתבו הספרים שכיום התמעטה מאד השפעת השדים. שני דרכי הסברה נאמרו בספרים מדוע התמעטה בדורות אלה השפעתם של הכוחות השליליים. דרך אחת היא שבירידת הדורות, בעקבות ביטול הנבואה ורוח הקודש מישראל כנגד זה מתבטלים הכוחות השליליים. הדרך השנייה היא שבעקבות עליית העולם לקראת הגאולה מתנוצץ כבר בעולם אור גדול ומתמעטים הכוחות השליליים. הדרך הראשונה – זה לעומת זה עשה אלקים בכמה ספרים ביארו שמאז שפסקה הנבואה ונסתלקה רוח הקודש מישראל, זה כנגד זה עשה אלקים, ונתמעטו כוחות הטומאה. כך כתוב בסדר עולם (פרק ל): "עד כאן היו הנביאים (מתנבאים ברוח הקודש), מכאן ואילך - "הט אזנך ושמע דברי חכמים" (משלי כב, יז)". פירש הגר"א: "את היצר הרע בטלה הנבואה". עכ"ל הגר"א. עיין במשך חכמה (במדבר פרק יא פסוק יז) שהביא מקורות אלו וביאר אותם בהרחבה. ובמקור חיים לבעל החות יאיר (סימן ד סעיף ג) כתב: "ומה שאין אדם ניזוק מרוחות הללו אף שאינו נזהר בנטילה לא יספיק תירוץ "אין השוטה נפגע", רק דבסילוק נבואה ורוח הקודש נתמעט גם סטרא דמסאבותא ורוחות הטומאה במ"ש בספר נשמת חיים מאמר ג' פ' י"ז. ונ"ל דע"כ אין טומאת נגעי אדם בתים ובגדים בזמן הזה". כתב רבי נתן בספרו ליקוטי הלכות (ברכות השחר ה עז): "אבל אחר חורבן בית שני והנבואה כבר פסקה מישראל ואותותינו לא ראינו ואין עוד נביא, על כן נתן השם יתברך כח לאנשי כנסת הגדולה להרוג ולבטל את כח היצר הרע של עבודה זרה וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא סט), ואז נתבטל רובו ככולו של כל ידיעות הכישוף ושדים ושמות הטומאה...". וכן כתב בספר אמת ליעקב לגר"י קמינצקי (פרשת וארא): "על דבר השאלה מדוע בזמנינו חדלו המכשפים, גם השדים נעלמו, וכן הדיבוקים שספרו לנו אבותינו, וכן כל מיני החכמות הנעלמות היכן הם. נראה לי, דבאמת מה שסידר לנו השי"ת שיהיה זה לעומת זה, שאילו לא היה כן היתה הבחירה נטולה מאת בעלי השכל..." ע"ש. הדרך השנייה – אנו קרובים לאחרית הימים ויש שכתבו כדרך השנייה שבגלל התקרבות הדורות האחרונים לגאולה יש אור גדול בעולם ומתמעטים הכוחות השליליים. כך הובא בתורה תמימה (ויקרא פרק יט הערה רלח): "ודע שכתב מהר"ש אלגזי, דעתה קרוב לאחרית הימים שיתפשט האור האלהית על כל בשר וראו כל בשר כי אין עוד מלבדו לכן האור הזה כבר הבקיע ובא והטומאה כליל תחלוף ונתבטלו כחות הטומאה ואין גם אחד אשר כח בידו לקסום ולכשף, והאמונה באלה תקונן כעת רק במוחי השוטים והתינוקת, עכ"ל כפי המובא בתפארת ישראל (סנהדרין פ"ז מ"ז) וכפי הנראה צ"ל מהר"י חאגיז במקום מהר"ש אלגזי כי כן הוא בפירושו עץ החיים בשנוי לשון ע"ש". עכ"ל התורה תמימה. וכעין זה כתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל (אגרות הראי"ה שלב עמ' שע): "וע"כ בזמן שהי' רחוק מגאולה הי' אפשר לקליפה להתלבש באמונות רעות בפועל כמו ע"ז וכשוף, ומינות היא ג"כ אמונה רעה תמציתה היותר רעה של ע"ז, וכשהיא בולעת איזה נפש סובבת היא אותו במצודים ומוצצת את דם החיים הרוחניים שבנשמתו, רח"ל, בסוד "שממית בידיה תתפש". אבל בזמן הקרוב לגאולה אין כח לקליפה להמציא אמונות רעות, כ"א להקליש ח"ו את אור האמונה בלב החלשים". ע"ש. גודל הצמצום במהלך הרוחות והשדים הבן איש חי (שו"ת רב פעלים חלק ב - סוד ישרים סימן ט) כתב שאפילו אחד מאלף ממהלך הכוחות השליליים לא נשאר היום, וז"ל: "בזמן הזה נחלש כח הסט"א, וגם דבר זה נחלש ואין ממנו חשש, וכאשר תראה שבזה"ז נתמעט מהלך הרוחין והשידין המשוטטין בעולם ולא נשאר בד"ז ממה שהיה בזמן הראשונים אפילו שיעור אחד מאלף, וכל זה מחמת חולשת הסט"א ומיעוט הקליפות, כי הא בהא תליא כידוע". השפע חיים – נשארו שדים והם גורמים לתאונות דרכים בעקבות הפריצות בספר שפע חיים לרבי מקלוינבורג (דרשות חומש ורש"י תשל"ט פרשת קרח עמ' תז) כתב שהבעל שם טוב ושאר הצדיקים הרחיקו את השדים הרבה אבל בימינו שאין לנו את עבודתם של הצדיקים הגדולים ההם התרבו השדים, כאשר התרבתה הפריצות והרהורי עבירה, וזה אחד הגורמים המרכזיים לתאונות דרכים. וז"ל: "והגורם לכך שהרחובות יהיו מלאים בשדים ורוחות הוא מחמת שכאמור הם מלאים בטומאה ובבגדי שחץ ופריצות, ובכל מקום שיש תועבה וטומאת ניאוף שם הוא מקום משכן לקליפות הטמאות. מסיבה זו כל הדרכים בחזקת סכנה (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד), כי הקליפות משוטטות בדרכים והדבר ברור כשמש אצלי בלי שום ספק שבעולם שחלק גדול מהתאונות דרכים ה"י הם מסיבתם של הקליפות והשדים המשוטטים ומזיקים. ועל כך תקנו לבקש בתפילת הדרך "ותצלינו וכו ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבוא לעולם כי באמת מקום משכנם צריך להיות אחרי הרי החושך, הרחק מישוב בני אדם. וכל זמן שהיו בעולם צדיקים כמו הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים זי"ע ושאר צדיקים קדושי עליון בכל הדורות, היו פועלים בעבודתם לרחק את הקליפות מהיישוב ולגרשם למקום נידח אשר לא עבר שם אדם מעולם, אבל בימינו משגרמו העוונות, הקליפות מתרגשות ובאות לעולם לשוטט בדרכים וברחובות ומחפשים להזיק ולחבל ברשעתם. והם נטפלים להזיק לכל מי שעבר במוחו כמו רגע איזה מחשבה אסורה או ראיה אסורה, ומכך נגרמים תאונות הדרכים. איני רשאי לגלות כל הידוע לי בענין זה, ולא אוכל להרחיב בדברים , רק זאת אוכל לומר, שיש לפעמים שאדם נוסע לפי תומו ברחוב ולפתע נעמדת מול עיניו איזה דמות טמאה (שזה דבר שכמעט שאי אפשר להיזהר בזה, שהרי הדרכים והרחובות מלאים טומאה, ואי אפשר להנהיג את הרכב בעצימת העיניים) ואחרי שנכשל בהסתכלות אחת אסורה או בהרהור אסור, כבר ניתן כח ביד הקליפות שישלטו עליו, ודי בכך כדי לגרום שכלי הרכב יתהפך על יושבו והוא יקפח את חייו, רח"ל. ביותר הדברים אמורים כשאדם נוסע במשעול צר או מקום סכנה, כיון שהשטן מקטרג בשעת הסכנה )ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ו), שאם חולף במוחו של אדם בשעה זו איזה מחשבת טומאה או הרהור כפירה, שבזה יש כח ביד הקליפות לסכן את נפשו רח"ל . והשי"ת ברחמיו ישמור ויציל את כל בני ישראל מכל רע. גם יש פעמים שאדם נוסע בכלי רכב גדול, ונדחקים שם יחדיו הרבה אנשים שונים, וביניהם גם אנשים משוקצים וכל מיני תועבה, ואין כל פלא שבסיום הנסיעה כשהוא יורד מכלי הרכב קורה לו אסון. וכל זאת הוא רק מאלה הכוחות האורבים ומשוטטים בעולם ומבקשים להזיק במקום שיש שם טומאה". והוסיף על פי הנ"ל החשיבות לומר תפילת הדרך, והיה ראוי לומר תפילת הדרך על נסיעה בעיר אך אי אפשר שלא תיקנו כן. אבל העיד בעצמו שכאשר הוא יוצא מהעיר הוא אומר תפילת הדרך כבר בתחילת הנסיעה בתוך העיר או בתפילת שמונה עשרה. ואמר שאף שאי אפשר לומר תפילת הדרך בתוך העיר, העצה להינצל מהמזיקים המשוטטים בדרכים הוא לקחת ספר וללמוד תורה בדרך כל אחד לפי כחו והשגתו אם זה גמרא או משנה, או שיעיין בחומש או באיזה ספר מוסר, ולכל הפחות ספר תהלים, וזו הדרך היחידה להינצל מפורענויות המתרגשות לבוא בדרכים, ע"ש. לגבי האפשרות של מלאכים המתלבשים בגוף של בן אדם, עיין מה שכתבתי כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/150675 . וכאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/150718 .