תודה כבוד הרב על התשובה המעניינת והמאלפת והמקורות. באשר לגישת הרמב"ן, השתדלתי בשאלתי לציין שייתכן שהמלאכים (חלקם) היו בני אדם במציאות, אולי ברמת רוחניות גבוהה, אך בני אדם או יצורים רוחניים שהיו בדמיונם ובחזיונם של הקדמונים (דהיינו, לפעמים במציאות האנושית אך גם תופעה שאך בדמיונם של אנשים) ובכך השתדלתי לצמצם את הסתירה בין הגישות. מכך, אין הכרח לראות ביצור רוחני שכזה שאיננו מתואר כבן אדם דבר אמיתי-פיזי בעולם שלנו. האם לדעתך ניתן לשלב את הגישות, במידה מסוימת? ולא להיות לפי ראיה של צד זה או אחר...

שלום וברכה, ניכר שאתה אדם מעמיק. אשריך! אני חושב שעיקרי דבריך מתיישבים על הלב, ויש להעמיק בעניין ולצמצם את המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ושאר גדולי ישראל. גם לפי הרמב"ן המלאכים אינם בני אדם במציאות, אלא מלאכים בלבוש של בני אדם. בני אדם לא רואים את מהות המלאך אלא את לבושו. וכפי שרמזת גם הלבוש החומרי של המלאכים אינו חומרי ממש כמו בני אדם. לכן לא כל בני אדם זכו לראות את המלאכים שנראו כבני אדם. וזה תלוי בקדושת האדם. כך מפורש ברמב"ן: "על דעת רבותינו (תנחומא וישב ב) הוא כבוד נברא במלאכים יקרא אצל היודעים "מלבוש" יושג לעיני בשר בזכי הנפשות כחסידים ובני הנביאים". ראה גם רש"י בראשית (טז יג). לפי זה מובן שהמלאכים לא באמת אכלו בביתו של אברהם אלא נראו כמי שאכלו (בבא מציעא פו:, וע"ע שם בתוספות). וגם מי שראה מלאכים שנראו כבני אדם, ראה אותם לפי מדרגתו. מי שלא היה מספיק קדוש פחד מהם, ומי שהיה יותר קדוש לא הרגיש פחד (ראה רש"י בראשית יח א ד"ה 'בדמות אנשים' וגור אריה שם). אמנם הרמב"ם הסביר שהכל היה בחלום, כי הוא לא קיבל את הפרשנות הזאת שמלאכים שמימיים יכולים להיראות כבני אדם בלבוש חומרי, (אף שאינו לבוש חומרי ממש כנ"ל). אך כאמור, רוב גדולי ישראל (ובפרט חכמי הקבלה) לא הסכימו עם הרמב"ם, אלא הסבירו את הפסוקים כפשוטם, שפרשיות אלו לא היו בחלום.